בנימין נתניהו כתב לולדימיר זלנסקי לכבוד 35 שנות עצמאות אוקראינה ב-24 באוגוסט, אך המסמך הפך לציבורי רק בערב ה-26, כאשר הוצג על ידי נשיא אוקראינה עצמו. במכתב ישנן שתי פרטים החורגים הרבה מעבר לברכת נימוסין: הגדרה ישירה של איראן כאיום משותף ושורה בכתב יד על פגישה קצרה בין שני המנהיגים בוושינגטון. לשכת נתניהו לא הודיעה על הברכה עד לאותו זמן.
מחבר: סטס שיפר
ירושלים, ישראל — 27 באוגוסט 2026.
אם אתם מחפשים “נתניהו בירך את אוקראינה”, “מכתב נתניהו לזלנסקי” או “איראן — איום משותף לישראל ולאוקראינה”, כאן חשובות שתי תאריכים. המכתב מלשכת ראש ממשלת ישראל מתוארך ל-24 באוגוסט 2026, יום העצמאות של אוקראינה, אך ולדימיר זלנסקי פרסם אותו ב-X רק ב-26 באוגוסט בשעה 17:43. רק לאחר פרסום זה המסמך הפך לשדה מידע פתוח.
קיבלתי ברכות חמות לעם האוקראיני מראש הממשלה @netanyahu של ישראל. למדינותינו קשרים עמוקים – בין עמינו בראש ובראשונה, אך גם בכלכלה, תרבות ובתחומים אחרים. לכן טוב לשמוע על רצון ישראל ל… pic.twitter.com/WjhLg37ai6
— וולודימיר זלנסקי / Володимир Зеленський (@ZelenskyyUa) 26 באוגוסט 2026
במכתב נתניהו מברך את זלנסקי והאוקראינים על 35 שנות עצמאות, מדבר על בניית מדינה חזקה ועצמאית מול אתגרים רציניים, מציין את האחדות הלאומית, האומץ והעמידות של אוקראינה ומאחל למדינה “עתיד של חירות ושלום יציב”. אך המשפט הפוליטי המשמעותי ביותר אינו באיחול הסופי: ראש ממשלת ישראל כותב במפורש שישראל ואוקראינה מתמודדות עם “איום משותף מצד איראן”.
בדקתי בנפרד את הצד הישראלי הציבורי של הסיפור הזה. בעת הכנת החומר ב-27 באוגוסט לא מצאתי פרסום נפרד עם המכתב הזה בין ההודעות הזמינות של לשכת ראש הממשלה ב-gov.il, בטלגרם הרשמי של נתניהו או בתוצאות הזמינות של ה-X הרשמי שלו. זה לא מוכיח שהמסמך לא פורסם בכוונה: כדי להסיק מסקנה כזו היה נדרש הסבר מהלשכה עצמה. אך הכרונולוגיה הציבורית הזמינה נראית כך — המכתב מתוארך ל-24 באוגוסט, וזלנסקי הביא אותו לגישה פתוחה בערב ה-26.
לנאנווסטי — חדשות ישראל | Nikk.Agency זה משנה את זווית הסיפור. לפנינו לא רק עוד פנייה חגיגית לקייב, אלא מסמך שהצד האוקראיני החליט לפרסם בעצמו — ובו נתניהו מחבר את היחסים עם אוקראינה לנושא המרכזי לביטחון ישראל, איראן.
ומה היה בשנים קודמות: האם נתניהו בכלל בירך את אוקראינה?
בדקתי בנפרד את ימי העצמאות הקודמים של אוקראינה — והמכתב הנוכחי של נתניהו נראה עוד יותר מעניין.
בשנת 2025 בין הברכות הרשמיות של מנהיגי העולם מישראל היה הנשיא יצחק הרצוג. ברשימה שפורסמה ב-25 באוגוסט על ידי משרד הנשיא של אוקראינה נתניהו לא מוזכר. זה לא מוכיח שלא היה מכתב לא ציבורי, אך ברכה ציבורית של ראש הממשלה לא מצאתי.
בשנת 2024 המצב היה דומה. גם לא מצאתי ברכה ציבורית של נתניהו ליום העצמאות. אך כמה ימים לאחר מכן, ב-28 באוגוסט, נתניהו עצמו התקשר לזלנסקי. השיחה כבר עסקה במלחמה, במצב במזרח התיכון ובתמיכה בריבונות ובשלמות הטריטוריאלית של אוקראינה. יתרה מכך, The Times of Israel ציין פרט מעניין: הצד הישראלי אז בכלל לא פרסם הודעה משלו על השיחה הזו — קייב דיווחה עליה.
כלומר, הסיפור הנוכחי עם המכתב, עליו אנו לומדים מזלנסקי, כבר יש לו מקבילה מסוימת.
אך במיוחד בולטת שנת 2023.
אז סביב היעדר ברכה אישית מנתניהו נוצרה ממש תרעומת בקייב. התקשורת הישראלית בשפה העברית חזרה על דיווח של השדרן הציבורי Kan: פקיד אוקראיני לא מזוהה התלונן שנתניהו לא בירך את אוקראינה אישית ליום העצמאות.
לדברי המקור הזה, מאוחר בערב הופיעה הודעה מחשבון רשמי של לשכת ראש הממשלה, אך הצד האוקראיני תפס זאת אחרת לגמרי:
“ציוץ מחשבון לשכת ראש הממשלה מאוחר בלילה — זו לא ברכה מחבר”.
הסיפור אז התפתח על רקע שאלה כואבת אחרת — הנסיעה השנתית של עשרות אלפי חסידים ישראלים לאומן בראש השנה. בקייב דנו בהגבלות אפשריות לישראלים, והתרעומת על יחס ממשלת נתניהו נקראה כאחת הסיבות למתח.
שנת 2022: נתניהו לא ראש ממשלה — ישראל מובלת על ידי יאיר לפיד. והוא מברך את זלנסקי ליום העצמאות רק ב-1 בספטמבר, כבר אחרי החג. יתרה מכך, זו הייתה שיחת הטלפון הראשונה שלהם לאחר כניסתו של לפיד לתפקיד ראש הממשלה.
מתקבלת כמעט תמונה הפוכה.
שנת 2023: בקייב שואלים — למה נתניהו לא בירך את זלנסקי אישית?
שנת 2024: ברכה ציבורית לא מצאתי; כמה ימים לאחר מכן נתניהו מתקשר לזלנסקי, והצד האוקראיני מדווח ראשון על השיחה.
שנת 2025: הרצוג מברך את אוקראינה בפומבי, נתניהו לא מופיע ברשימה הרשמית האוקראינית של המנהיגים המברכים.
שנת 2026: נתניהו כבר לא רק מברך. הוא כותב מכתב אישי, מדבר על אומץ אוקראינה, מאחל לה חירות ושלום יציב, מכנה את איראן איום משותף לישראל ולאוקראינה ואפילו מוסיף בכתב יד שורה על פגישה עם זלנסקי בוושינגטון.
ובכל זאת שוב עולה המוזרות המוכרת: הצד הישראלי עצמו לא מראה את המכתב בפומבי — אנו רואים אותו רק ב-26 באוגוסט, כאשר זלנסקי מפרסם את המסמך.
לשם השוואה: כאשר בשנת 2021 ראש ממשלת ישראל היה נפתלי בנט, לא הייתה שום תעלומה עם התאריכים. ב-24 באוגוסט הוא התקשר אישית לזלנסקי וברך את אוקראינה על 30 שנות עצמאות. משרד הנשיא של אוקראינה דיווח על כך באותו יום ב-14:14.
לכן השאלה הנוכחית הופכת לרחבה יותר מאשר רק “איפה המכתב הסתובב יומיים?”
מעניין אותי יותר: למה אחרי כמה שנים שבהן ברכה אישית ציבורית מנתניהו או לא הייתה קיימת או לפחות לא הייתה חלק בולט מהתקשורת הציבורית, בשנת 2026 הוא כותב מכתב כל כך חם ופוליטי — אבל שוב לא מפרסם אותו בעצמו?
צירוף מקרים? מאפיין של עבודת הלשכה? יחס משתנה לאוקראינה? פוליטיקה פנימית ישראלית לפני בחירות? משמעות חדשה לניסיון האוקראיני עבור ישראל לאחר המלחמה עם איראן?
תשובה עדיין אין.
אבל עכשיו לפחות אנו רואים שהפסקה של יומיים בשנת 2026 — אינה המוזרות היחידה בהיסטוריית הברכות של נתניהו לזלנסקי.
המכתב מ-24 באוגוסט הופיע אצל זלנסקי רק ב-26
הכרונולוגיה חשובה כי הברכות מהנהגת ישראל לא הגיעו בחבילה אחת. ב-24 באוגוסט שר החוץ של ישראל גדעון סער בירך בפומבי את זלנסקי, את עמיתו האוקראיני אנדריי סיביגה ואת העם האוקראיני. נאנווסטי כבר ניתחו בפירוט את הפנייה הזו של סער: השר דיבר על עמידות האוקראינים, חירות ושלום יציב, אך לא הזכיר את רוסיה ישירות בברכה.
למחרת זלנסקי הודה בנפרד לנשיא ישראל יצחק הרצוג. הוא כתב על סולידריות, מסחר, קשרים בין אנשים וה-35 שנות יחסים דיפלומטיים המתקרבות. נאנווסטי גם ניתחו את הסיפור הזה בנפרד.
כאן קל להתבלבל בין שתי ימי השנה. ב-24 באוגוסט 2026 אוקראינה ציינה 35 שנות עצמאות. ו-35 שנות יחסים דיפלומטיים בין ישראל לאוקראינה יגיעו רק בדצמבר: ישראל הכירה בעצמאות אוקראינה ב-25 בדצמבר 1991, והיחסים הדיפלומטיים הוקמו למחרת.
ורק בערב ב-26 באוגוסט זלנסקי הראה את המכתב של נתניהו.
לכן הניסוח “נתניהו בירך את אוקראינה ב-27 באוגוסט” היה שגוי. הברכה מתוארכת ל-24. אך עבור הציבור הרחב המסמך עצמו הפך לגלוי יומיים לאחר מכן.
למה זה קרה כך?
אני לא מוצא סיבות להמציא תשובה. המכתב יכול היה להיות התכתבות דיפלומטית רגילה שלא התכוונו לפרסם מיד. ייתכן גם החלטה פוליטית לא להוציא את הנושא האוקראיני לתקשורת של ראש הממשלה דווקא ב-24 באוגוסט. אך אין אישור לאף אחת מהגרסאות הללו במקורות פתוחים כרגע.
זה בדיוק הגבול שבו העובדה מסתיימת ומתחילה ההשערה.
מה נתניהו באמת אמר — ומה אין במכתב
המסמך עצמו קצר, אך הרכבו מעניין יותר מברכה סטנדרטית.
תחילה נתניהו מדבר על שלושה וחצי עשורים של עצמאות אוקראינית ועל בניית מדינה חזקה למרות מבחנים קשים. לאחר מכן הוא מקשר את יום השנה הנוכחי לכך שאוקראינה ממשיכה להגן על ביטחונה הלאומי, ומדבר על אחדות לאומית, אומץ ועמידות.
לאחר מכן מופיעה ישראל: קשרים היסטוריים, רצון להמשיך בעבודה משותפת ולהפוך את שתי המדינות לקרובות יותר.
ורק אז — איראן.
נתניהו כותב:
“שתי מדינותינו מתמודדות עם איום משותף מצד איראן”.
לאחר מכן ראש הממשלה מסביר את מחשבתו: פעילותה המערערת של טהראן, לדבריו, מאיימת על הביטחון הרבה מעבר למזרח התיכון, וישראל מתכוונת להמשיך להתמודד עם האיום הזה ולשאוף ליציבות רבה יותר.
זו נוסחה פוליטית חזקה.
אבל להפוך אותה לכותרת “ישראל ואוקראינה יצרו ברית נגד איראן” כבר יהיה לא נכון. במכתב אין הכרזה על הסכם צבאי, אספקת נשק לאוקראינה, העברת מידע מודיעיני, מערכת הגנה אווירית משותפת, ייצור נשק או חבילת סנקציות חדשה.
אין אפילו תאריך לפגישה הבאה המלאה של נתניהו וזלנסקי.
מתקבלת מבנה מעניין: הנוסחה הפוליטית התחזקה, ההתחייבויות המעשיות — עדיין לא.
בתשובת זלנסקי יש פרט נוסף. נשיא אוקראינה הודה לנתניהו, כתב על קשרים עמוקים בין העמים, הכלכלה, התרבות ורצון ישראל לחזק את היחסים, וסיים בתקווה לעבודה משותפת פורה למען ביטחון רב יותר.
אבל המילה “איראן” זלנסקי לא חזר עליה בטקסט שלו.
לא הייתי הופך זאת לסימן למחלוקות. אין בסיס למסקנה כזו. זה רק הבדל בין שתי נוסחאות ציבוריות — ובדיוק בגלל זה כדאי לשמור עליו ולא להחליק אותו בסיפור מחדש.
המשפט על איראן לא צץ משום מקום
עבור ישראלי שלא עוקב מדי יום אחרי הפוליטיקה האוקראינית, עצם המבנה “איום איראני משותף לישראל ולאוקראינה” עשוי להיראות תחילה מוזר.
אוקראינה נמצאת באירופה ונלחמת נגד רוסיה. ישראל בונה חלק ניכר מאסטרטגיית הביטחון שלה סביב תוכנית הגרעין האיראנית, טילים, מל”טים ומבנים חמושים הנתמכים על ידי טהראן במזרח התיכון.
אבל בין שתי המלחמות הללו קיים גשר טכנולוגי מזה זמן רב.
שהד — משפחת מל”טים תקיפה חד-כיוונית שפותחה על ידי איראן: המכשיר נושא חומר נפץ והופך בעצמו לחלק מהתחמושת. רוסיה החלה להשתמש במל”טים כאלה נגד אוקראינה בסתיו 2022, ולאחר מכן פרסה ייצור גרסאות רוסיות משלה.
לכן עבור האוקראינים המילה שהד הפכה לחלק מהמלחמה האווירית היומיומית הרבה לפני השלב הנוכחי של העימות בין ישראל לאיראן. רויטרס ציין כי הכוחות הרוסיים שיגרו אלפי מכשירים כאלה לעבר אוקראינה, והייצור הרוסי הפך בהדרגה לעצמאי.
אבל ההתקרבות הפוליטית בין קייב לירושלים סביב הנושא הזה לא התחילה גם אתמול.
ב-23 ביולי 2025 שרי החוץ גדעון סער ואנדריי סיביגה בקייב הסכימו רשמית להתחיל דיאלוג אסטרטגי בין ישראל לאוקראינה על האיום האיראני. סיביגה — שר החוץ של אוקראינה, כלומר עמיתו האוקראיני הישיר של סער. במהלך אותן שיחות דנו הצדדים בביטחון, בסייבר, בטכנולוגיות הגנה, ברפואה, באנרגיה, בחקלאות ובמסחר.
בפברואר 2026, לאחר שיחה בין זלנסקי להרצוג, האתר הרשמי של נשיא אוקראינה שוב קישר ישירות את איראן למלחמה הרוסית. קייב הזכירה שהמשטר האיראני תמך ברוסיה וסיפק לה שהד לתקיפות נגד אוקראינים.
באביב הקשר הפך למורכב עוד יותר. זלנסקי טען בפומבי שכעת רוסיה עוזרת לאיראן, כולל אספקת גרסאות רוסיות של שהד והעברת מידע מודיעיני. רויטרס העביר את ההצהרות הללו. כאן נדרשת הסתייגות: הצהרת נשיא אוקראינה על העברת טכנולוגיה או מידע מודיעיני ספציפיים אינה שווה לאישור עצמאי של כל פעולה נפרדת.
עם זאת, שיתוף הפעולה האסטרטגי בין מוסקבה לטהראן — כבר לא השערה. בינואר 2025 רוסיה ואיראן חתמו על הסכם שותפות אסטרטגית ל-20 שנה, הכולל שיתוף פעולה הדוק יותר בהגנה ובביטחון, בתחום הצבאי-טכני, תרגילים משותפים ושיתוף פעולה בין שירותי הביון. חשוב גם ההבהרה ההפוכה: אין בהסכם התחייבות אוטומטית להיכנס למלחמה בצד השותף.
בדיוק בגלל זה לא הייתי הופך את רוסיה ואיראן לגוש צבאי פורמלי אחד על פי מודל נאט”ו.
נאנווסטי לאחרונה ניתחו את הקשר הזה בין רוסיה, איראן, ישראל ואוקראינה בנפרד. המכתב של נתניהו מוסיף לתמונה הקיימת פרט חדש: הנוסחה על האיום האיראני המשותף כעת מגיעה לא רק מדיפלומטים אוקראינים.
השורה בכתב יד מחזירה אותנו לוושינגטון
בתחתית המכתב הרשמי יש משהו שבדרך כלל אין במסמכים דיפלומטיים מסוג זה.
נתניהו הוסיף בעט כחול:
“I enjoyed meeting you, however briefly, in Washington”.
כלומר: “נהניתי לפגוש אותך בוושינגטון, גם אם לזמן קצר”.
ההערה הקטנה הזו מחזירה את הסיפור ל-28 ביולי 2026.
אז זלנסקי ונתניהו שהו בו זמנית בוושינגטון. הצוותים שלהם ניסו לארגן פגישה דו-צדדית מלאה, אך בסופו של דבר היא לא התקיימה. The Times of Israel דיווח תחילה על ניסיונות לתאם שיחות, ולאחר מכן — על שיחה אישית קצרה ולחיצת יד בין שני המנהיגים לפני טקס הפרידה מהסנאטור האמריקאי לינדזי גרהם.
לפני כן נתניהו וזלנסקי לא נפגשו אישית מאז ספטמבר 2023 ולפי נתוני העיתון הישראלי, לא שוחחו בטלפון מאז ינואר 2025. לכן המילים however briefly כאן מקבלות משמעות נוספת: ראש ממשלת ישראל החליט בעצמו לציין אפילו את המגע הקצר הזה.
נאנווסטי כתבו על היום בוושינגטון, כאשר טראמפ קיבל בנפרד את זלנסקי ונתניהו. בבית הלבן נשיא אוקראינה דן במלחמתו ובהגנת אוקראינה, ראש ממשלת ישראל — בראש ובראשונה באיראן. לא היה פורמט משא ומתן תלת-צדדי מלא.
אבל ליד התרחש אפיזודה שלא תוכננה אז בכלל כסמינר דיפלומטי נפרד: זלנסקי ונתניהו שוחחו אישית.
באותו יום סער התקשר לסיביגה ושוב דן איתו באיום האיראני. השר האוקראיני גם קיבל הזמנה להגיע לישראל. The Times of Israel ציין את שני הפרטים בכרוניקה של היום הזה.
אם נשים את האירועים בסדר הנכון, לא מתקבל “פנייה פתאומית של ישראל לאוקראינה” ב-24 באוגוסט.
מתקבלת סדרה אחרת: הדיאלוג האסטרטגי על איראן הושק כבר ב-2025; ב-2026 הנושא הפך להרבה יותר מעשי בגלל התפתחות המלחמה סביב איראן; ביולי התעוררו קשרים בין השרים והתרחשה שיחה אישית קצרה בין נתניהו לזלנסקי; כעת הנוסחה על האיום המשותף הופיעה ישירות במכתב ראש הממשלה.
רוסיה הופכת את הנוסחה הזו לפחות מופשטת עבור ישראל
יש דרך פשוטה לבדוק את הנוסחה הדיפלומטית של נתניהו: להסתכל לא על כרטיס הברכה, אלא על האירועים סביבה.
בלילה של 27 באוגוסט, כבר לאחר פרסום זלנסקי, רוסיה ביצעה מתקפה אווירית גדולה נוספת נגד אוקראינה. רויטרס, בהסתמך על הרשויות האוקראיניות, דיווח על 258 מל”טים, כמו גם טילים בליסטיים ואחרים. התקיפות וההריסות הפוגעות פגעו בכמה אזורים, במתקני תשתית, בבית ספר ובמוסד רפואי.
עם זאת, כאן אי אפשר לעשות את הטעות ההפוכה ולחתום אוטומטית על כל 258 המכשירים במילה “איראניים”.
רוסיה כבר מזמן מייצרת נגזרות משלה של שהד. יתרה מכך, במתקפה מעורבת ספציפית יכולים לשמש סוגים שונים של מל”טים, כולל מטרות שווא. לכן הקשר הנכון נראה כך: הטכנולוגיה האיראנית הפכה לאחד המרכיבים החשובים ביותר במלחמה האווירית הרוסית, ולא “איראן משגרת אישית כל מל”ט רוסי לאוקראינה”.
בדיוק בהבדל הזה מופיעה הערך האמיתי של הניסיון האוקראיני עבור ישראל.
רויטרס במרץ 2026 ביקרה בייצור מל”טים יירוט אוקראיניים — מכשירים זולים שנוצרו במיוחד להשמדת מל”טים תוקפים. על רקע המלחמה סביב איראן, חברות אוקראיניות דיווחו על עניין מצד ארה”ב ומדינות המזרח התיכון. אחד היצרנים העריך את היכולת לייצר עד 50 אלף יירוטים בחודש, כאשר חלק מהיכולות הייצוריות יכולות לשמש לייצוא ללא הפחתת הצרכים האוקראיניים.
העלות גם משנה את המתמטיקה הצבאית. לפי רויטרס, יירוטים אוקראיניים בודדים עולים בסביבות כמה אלפי דולרים או אפילו כאלף דולר, בעוד שטיל PAC-3 לפטריוט יכול לעלות כ-4 מיליון דולר. אלה לא אמצעים חלופיים: פטריוט מיועד גם למטרות מורכבות הרבה יותר, כולל טילים בליסטיים. אך נגד מל”טים תקיפה זולים, כלכלת היירוט הופכת לשאלה אסטרטגית נפרדת.
עבור ישראל, בדיוק כאן המילים “איום משותף” מפסיקות להיות מטאפורה דיפלומטית.
אוקראינה צברה ניסיון קרבי עצום בזיהוי מטרות נמוכות, בארגון קבוצות ירי ניידות, בשימוש ביירוטים זולים, בהגנה על אנרגיה ובחלוקת אמצעי הגנה אווירית. ישראל צברה ניסיון משלה בהתמודדות עם טילים ומל”טים איראניים.
זו עדיין לא מערכת משותפת.
אבל זו כבר תחום מובן שבו לשתי המדינות יש על מה לדבר חוץ מברכות.
מה המכתב משנה — ומה יהיה צורך לבדוק הלאה
לאחר האירועים של 24–26 באוגוסט היחסים נראים חמים יותר, אך להכריז על מדיניות ישראלית חדשה כלפי אוקראינה עדיין לא הייתי עושה.
סער בירך בפומבי את אוקראינה. הרצוג קיבל תודה מזלנסקי ונוסחה על “העם הידידותי של ישראל”. נתניהו במכתבו עשה עוד צעד בתחום הביטחון וכינה את איראן איום משותף.
אלה שלושה רמות תקשורת שונות, ולא החלטה קולקטיבית אחת של ממשלת ישראל.
אבל יש שינוי.
בעבר הצד האוקראיני היה זה שהוכיח במיוחד לישראל ששיתוף הפעולה הרוסי-איראני מקשר בין שתי המלחמות דרך מל”טים, טילים, טכנולוגיות וחילופי ניסיון. כעת לוגיקה דומה בנוסחה משלו משתמש ראש ממשלת ישראל.
זה לא אומר שנתניהו הסכים לדרישות האוקראיניות בנוגע לנשק. לא אומר שישראל שינתה את המדיניות כלפי רוסיה. לא אומר גם על הופעת חזית משותפת ישראל-אוקראינה.
אבל זה כבר לא רק טיעון אוקראיני.
עבור НАновости — Новости Израиля | Nikk.Agency הבדיקה הבאה תהיה מאוד ספציפית. האם יתקיים ביקור סיביגה בישראל? האם הדיאלוג האסטרטגי על איראן יקבל פורמט עבודה קבוע? האם יופיעו פרויקטים להתמודדות עם רחפנים, הגנה אזרחית, הגנת תשתיות או חילופי ניסיון טכנולוגי? האם הנושאים הללו יועלו בדצמבר, כאשר ישראל ואוקראינה יציינו כבר 35 שנות יחסים דיפלומטיים?
ונשארת עוד שאלה אחת של הסיפור של היום: מדוע המכתב עם ניסוח כה תוכני על איראן לא הופיע ביום העצמאות של אוקראינה בתקשורת הציבורית של נתניהו עצמו.
אני בכוונה לא הופך את היעדר הפרסום שנמצא להוכחה לכוונה פוליטית.
אבל גם אי אפשר לזרוק את הפרט הזה.
ב-27 באוגוסט 2026 הרצף שנקבע נראה כך: המכתב נחתם על ידי נתניהו ב-24 באוגוסט; זלנסקי פרסם אותו ב-26 באוגוסט בשעה 17:43; במסמך ראש ממשלת ישראל כינה את איראן איום משותף לשתי המדינות והזכיר בעצמו את הפגישה הקצרה עם נשיא אוקראינה בוושינגטון.
לכן הסיפור הזה כבר לא נכנס לשלוש שורות סטנדרטיות של ברכת חג.
מאחורי מכתב אחד עומדים כמעט שלוש שנים של קשרים אישיים נדירים בין נתניהו לזלנסקי, דיאלוג על איראן שהחל עוד ב-2025, שיתוף פעולה צבאי-טכני רוסי-איראני, ניסיון אוקראיני במלחמה עם שאהד והשאלה המרכזית שעדיין לא נענתה: האם ההתאמה באינטרסים של ישראל ואוקראינה תהפוך לשיתוף פעולה קונקרטי או תישאר נוסחה דיפלומטית חזקה על הנייר.
….
ראש ה-CIA הזהיר את רוסיה לצמצם את הסיוע לאיראן ולא לתקוף את נאט”ו: מדוע ארה”ב ציינה במיוחד את אסטוניה, לטביה וליטא - 27.08.2026
- Новости Израиля
נועם בתן נוסע לשיר במוסקבה: מה לא מסתדר בסיפור על החתונה הפרטית - 27.08.2026
- Новости Израиля
נתניהו בירך את אוקראינה ביום העצמאות, אך רק ב-26 באוגוסט 2026 נודע על כך מהודעתו של זלנסקי - 27.08.2026
- Новости Израиля