אפריל 2026

30 באפריל 2026 איידר מוז’דבאייב. ברוכים הבאים לעולם ה’דמוקרטיה החולה’ והגרורות הפוליטיות! במהדורה זו: מדוע האונייה עם התבואה האוקראינית הגנובה בנמל הישראלי אינה רק תקלה בירוקרטית, אלא סימפטום לתלות חמורה. איך פוטין הצליח למכור את עצמו כ’יהודופיל הראשי של כל רוסיה’, בעוד הטילים שלו מכינים ‘מתנות’ לימי הולדת. ספוילר: אם חשבתם שהחוק נגד אנטישמיות באוקראינה […]

דמיטרי דובוב. 29 באפריל 2029. בפרק זה נבחן מדוע ישראל שוב נמצאת בתפקיד של המרדף במלחמת הטכנולוגיות. רחפני FPV כבר משנים את טקטיקת הקרב בלבנון ומעמידים בסיכון את היתרונות המסורתיים של הצבא. מדוע פתרונות זולים והמוניים מתגלים כיעילים יותר ממערכות יקרות? כיצד הניסיון של אוקראינה הפך למתודולוגיה חדשה של מלחמה מודרנית — ומדוע התעלמו ממנו?

הדו”ח הגלובלי Status of Global Christianity 2026 מציג תמונה מורכבת: הנצרות בעולם אינה נעלמת וממשיכה לגדול במספרים, אך מתמודדת עם אתגרים חדשים – דמוגרפיים, פוליטיים, הגירתיים ורוחניים. לישראל הנושא הזה אינו סטטיסטיקה רחוקה. הנצרות נולדה דווקא במזרח התיכון, והיום האזור שבו נוצרו הקהילות הנוצריות הראשונות מאבד בהדרגה את נוכחותן. זה משנה את הנוף הדתי, התרבותי

משרד החוץ של ישראל הזכיר כי ברית המועצות ב-10 בנובמבר 1975 השיגה את קבלת החלטה 3379, שהכריזה על הציונות כ”צורה של גזענות”. היום רוסיה, בהסתמך על איראן ובעלי ברית, חוזרת על אותה רטוריקה תחת מסווה של “מאבק בנאציזם” באוקראינה. 50 שנה אחרי: תזכורת הדיפלומטיה הישראלית ב-10 בנובמבר 2025 משרד החוץ של ישראל פרסם הודעה: «היום

במחנה הצבאי הרוסי נעלמת הביטחון בניצחון במרחב הפרופגנדה והפרו-צבאי הרוסי הטון משתנה באופן ניכר. אם בעבר דיברו שם בביטחון על “ניצחון”, “דמיליטריזציה” של אוקראינה ותבוסה מהירה של קייב, כעת נשמעות מילים אחרות לגמרי: מבוי סתום, פיגור, עייפות, רחפנים, הפסדים ואפילו “קטסטרופה”. הסיבה לדיון החדש הייתה פרסום NZZ, שסופר מחדש על ידי התקשורת האוקראינית ב-28 באפריל

בקייב השיקו מחקר רחב על תרבות יהודית באוקראינה בכותלי האוניברסיטה הלאומית “האקדמיה קייבו-מוהיליאנסקה” (НаУКМА) התקיים הפתיחה הרשמית של פרויקט רב-תחומי רחב “המורשת היהודית באוקראינה: רפלקציות רב-תחומיות דרך פריזמת מסמכים ארכיוניים, תרבות, היסטוריה וספרות” — יוזמה המאחדת היסטוריונים, פילולוגים, חוקרי תרבות וארכיונאים לחקר מקיף של המורשת היהודית על אדמת אוקראינה. הפרויקט מתבצע בתמיכת ארגון האומות המאוחדות

ב-27 באפריל 2026, נושא המלחמה באוקראינה קיבל אחד מהפרקים המידעיים הקודרים ביותר בחודשים האחרונים. העיתון הבריטי The Sunday Times דיווח בהתבסס על חומרים של המודיעין הצבאי האוקראיני, כי בקרב החיילים הרוסים במזרח אוקראינה ייתכן שנרשמו מקרים של קניבליזם על רקע בעיות אספקה חמורות, רעב ותשישות בחזית. זה לא דיווח חזיתי רגיל ולא סתם האשמה נוספת

ב-26 באפריל 2026 העולם זוכר את יום השנה ה-40 לאחת האסונות הטכנולוגיים הנוראים ביותר בהיסטוריה של האנושות – התאונה בתחנת הכוח הגרעינית בצ’רנוביל. ב-26 באפריל 1986 התפוצץ הכור הרביעי של צ’רנוביל. כמות גדולה של חומרים רדיואקטיביים נפלטה החוצה, והשלכות הטרגדיה הזו נמשכו עשורים: מחלות, העתקה, גורלות הרוסים, פחד הורים על ילדיהם וזיכרון שלא ניתן לסגור

הוא היה סגן נשיא המועצה הראשית לשחרור אוקראינה (אוגוור, יושב ראש רומן שוחביץ), סגנו של סטפן בנדרה באונ ובאותו זמן הוא – “חסיד אומות העולם”. פדור וובק (בגולה – איוון וובצ’וק), הציל יחד עם אשתו אליזבטה שקנדל בניקופול הכבושה על ידי הנאצים יהודים רבים, מספר ב-The Jerusalem Post בוריס לוז’קין, נשיא הקונפדרציה היהודית של אוקראינה.

А היום במדור שלנו “יהודים מאוקראינה” נספר על ליאו מוצקין — איש ציבור יוצא דופן שמוצאו מברובארי, ששמו קשור להיסטוריה של ישראל ויהודי אוקראינה. ליאו מוצקין (אריה לייב) נולד בשנת 1867 בברובארי, מחוז קייב של האימפריה הרוסית. בעיירה קטנה זו, סמוך לקייב, הוא קיבל חינוך יהודי מסורתי. בסוף המאה ה-19 הייתה בברובארי קהילה יהודית גדולה.

טואפסה כמו אפקט הבומרנג: רוסיה חמש שנים הורסת את אוקראינה, ועכשיו שואלת ‘ומה איתנו?’ טואפסה באפריל 2026 הפך לא רק לחדשות על שריפה במתקן נפט, אלא לסמל מוחשי של איך המלחמה חוזרת למקום שממנו היא התחילה. לאחר המתקפות על תשתיות הנפט בעיר, השריפה נמשכה מספר ימים, עבודת בית הזיקוק הופסקה, באוויר נמדדו זיהומים מסוכנים, ולאחר

הוא נולד בלבוב, הפך לאזרח ישראל, אימן ילדים ב”מכבי באר שבע”, שירת בצה”ל, ואז חזר לאוקראינה — ולמלחמה שלא בוחרים. הצטרף מרצון ל“המגזר הימני”, עזר להכין מגויסים חדשים, מאוחר יותר חתם על חוזה עם הכוחות המזוינים של אוקראינה ופיקד על מחלקה בלגיון הבינלאומי של ההגנה הטריטוריאלית. נהרג ליד בחמוט — כאדם שחי בין שתי מדינות