שגריר ארה”ב הזהיר את ישראל: האלימות של הקיצונים היהודים כבר פוגעת בתמיכה במדינה בארה”ב

שגריר ארה”ב מייק האקבי אינו מוותר על תמיכתו בנוכחות היהודית ביהודה ושומרון, אך הוא מפריד אותה יותר ויותר מהאלימות של הקיצוניים. כעת הוא מזהיר כבר מתוצאה אסטרטגית: כמה מאות מפרי חוק יכולים להאיץ את ירידת התמיכה בישראל בקרב צעירים אמריקאים ובתוך המפלגה הרפובליקנית.

מדוע מייק האקבי מכנה את הקיצוניים היהודים טרוריסטים ומה זה מאיים על ישראל בארה”ב

מחבר: לב ורשבסקי

ב-4 בספטמבר שגריר ארה”ב בישראל מייק האקבי שוב כינה טרוריסטים את הישראלים שתוקפים פלסטינים ביהודה ושומרון. אך בהצהרתו החדשה הופיעה פרט שגורם לסיפור לצאת הרבה מעבר לשערורייה נוספת סביב מאחזי ההתנחלויות. האקבי אומר כי פעולות כאלה כבר פוגעות בישראל בארצות הברית – ובמיוחד בקרב צעירים אמריקאים ורפובליקנים.

לירושלים זהו אות לא נעים במיוחד בגלל אישיות השגריר. האקבי במשך עשורים נמנה עם התומכים האמריקאים העקביים ביותר של ישראל, מדגיש את הקשר התנ”כי וההיסטורי של היהודים עם יהודה ושומרון ואינו רואה בבניית יישובים ישראליים באזור C פשע. הוא מתווכח לא עם קיומם של ההתנחלויות, אלא עם האנשים שמגיעים לבתים פלסטיניים במסכות, חוסמים גישות, פוגעים ברכוש או מנסים לגרש את הבעלים.

לכן לא הייתי מצמצם את דבריו לוויכוח המוכר “בעד ההתנחלויות או נגד ההתנחלויות”. כאן הסכסוך שונה: היכן מסתיימת התמיכה האידיאולוגית בנוכחות היהודית ומתחילה האלימות הפלילית, שעליה המדינה צריכה להעניש את אזרחיה. עבור חדשות ישראל — Nikk.Agency הגבול הזה עקרוני גם משום שהוויכוח כבר מועבר משומרון לפוליטיקה הפנימית האמריקאית.

מה בדיוק אמר מייק האקבי ב-4 בספטמבר ומדוע הוא דיבר על הרפובליקנים

בראיון בוקר לרדיו הציבורי הישראלי חזר האקבי על הנוסח שכבר עורר זעם בחלק מהמחנה הימני: אנשים המבצעים תקיפות כאלה הם עבורו טרוריסטים. השגריר לא ריכך את הביטוי לאחר ששמו הופיע על קיר מסגד שהוצת. להיפך, הוא הסביר כי האיום האישי מדאיג אותו פחות מהנזק שצילומים כאלה גורמים לישראל.

ההיגיון שלו פשוט. ישראל נמצאת במצב של עימות אזורי ממושך, תלויה בתמיכה צבאית ודיפלומטית אמריקאית ובמקביל מתמודדת עם הידרדרות ביחס כלפיה בארה”ב. כאשר צעיר אמריקאי רואה לא את ירי הרקטות על ישראל, לא את תוצאות ה-7 באוקטובר ולא את האיומים האיראניים, אלא סרטון עם ישראלים חמושים או במסכות ליד בית פלסטיני, הפרק הזה הופך לחלק מהתפיסה שלו על המדינה.

מדוע דברי תומך ההתנחלויות נשמעים חזקים יותר מביקורת רגילה

האקבי מפריד במיוחד את הקיצוניים מכחצי מיליון ישראלים החיים ביהודה ושומרון. בעבר הוא התייחס להערכות לפיהן מדובר בכ-300–500 פעילים. אפילו את המונח עבורם הוא בחר בנפרד – “unsettlers”, מדגיש כי אינו רואה בהם נציגים של כל תנועת ההתנחלויות.

במקביל הוא ממשיך להגן על זכות היהודים לחיות ביהודה ושומרון ומדבר על אזור C במסגרת הסכמי אוסלו. זו עמדה לא נוחה לשתי הקצוות. האקבי אינו מקבל את הטענה כי עצם הבית היהודי מעבר ל”קו הירוק” הופך אדם לפושע, אך באותה מידה דוחה את הניסיון להפוך זכות היסטורית או דתית להיתר לקחת רכוש ממשפחה מסוימת.

כיצד קוסרה הפכה סכסוך מקומי לבעיה בין ישראל לארה”ב

נקודת המוצא של סדרת ההצהרות הנוכחית הייתה קוסרה, כפר פלסטיני דרומית לשכם. ב-9 באוגוסט הופיעה קבוצה של ישראלים ליד כמה בתים, הוקמו מבנים זמניים והגישה לבניינים הוגבלה. לפי נתוני האו”ם, הבידוד השפיע על שלוש משפחות; רויטרס דיווחה על בעיות במים וחשמל ועל כך שהתרחשויות נצפו מארה”ב על ידי בעל אחד הבתים, אזרח אמריקאי ממוצא פלסטיני לואי רידי.

האזרחות האמריקאית של הבעלים העלתה את ההימור באופן חד. האקבי הודיע כי השגרירות הייתה מעורבת באופן פעיל ופנתה למוסדות ישראליים. צה”ל הגביר את הנוכחות באזור ולאחר מכן פירק את המאחזים הבלתי חוקיים ליד קוסרה וג’לוד הסמוכה. באוגוסט חדשות ישראל שחזרו את הכרונולוגיה הזו, כולל השאלה מדוע המצב נותר בלתי פתור במשך כמה ימים ומדוע השגריר האמריקאי בכלל נדרש לדבר בפומבי על התערבות ארה”ב.

כאן נותר הגבול בין עובדה מבוססת למסקנה פוליטית. מנתונים פתוחים לא ניתן להוכיח שוושינגטון “הורתה” לישראל להרוס את המאחזים. ניתן להוכיח דבר אחר: הצד האמריקאי התערב, האקבי אישר זאת בפומבי, ולאחר כמה ימי עימות ישראל הגבירה את הפעולות. עבור יחסי הברית, כבר פרק כזה רגיש מספיק.

מדוע התקיפה השנייה ב-29 באוגוסט הרסה את הגרסה של פרק בודד

כעבור כמה שבועות קוסרה שוב הופיעה בחדשות הבינלאומיות. ב-29 באוגוסט דיווחה רויטרס כי עשרות ישראלים במסכות תקפו בית פלסטיני, זרקו אבנים, ובפנים היו שבעה אנשים. בעל הבית סיפר על מעצר והתעללות קשה. הצד הישראלי צריך לחקור בנפרד את פעולות כל משתתף, וכאן אי אפשר להחליף מראש את החקירה בגזר דין מוכן.

האפקט הפוליטי, עם זאת, הופיע מיד. לאחר הסיפור הראשון ניתן היה לטעון כי התרחש סכסוך נדיר סביב מאחז בלתי חוקי ורכוש פרטי. לאחר הפרק החוזר באותו כפר, הגרסה הזו הפכה להרבה יותר חלשה. האקבי קיבל טיעון למחשבתו העיקרית: אם המדינה לא יוצרת תוצאות מהירות וברורות, קבוצה קטנה של אנשים מסוגלת להחזיר את ישראל שוב לאותה תמונה בינלאומית.

מה המשמעות של הצתת המסגד והכתובת “האקבי, שלום מהטרוריסטים”

הפרק הבא היה כמעט תגובה הפגנתית לשגריר. בלילה שבין 1 בספטמבר בכפר בזאריה צפונית-מערבית לשכם הוצת מסגד, ועל הקירות הופיעו כתובות בעברית. אחת מהן הופנתה להאקבי: “האקבי, שלום מהטרוריסטים”. אחרת הכילה איום על עיתונאי השדרן הציבורי קאן רוי שרון.

המשטרה הודיעה על מעצרם של שמונה חשודים צעירים בגילאי 16 עד 20 במסגרת חקירת סדרת הצתות ותקיפות; נתפסו שלושה כלי רכב. הנוסח כאן משמעותי: מעצר אינו שווה להרשעה, ועצם ההשתתפות בחקירה כללית אינה מוכיחה שכל אחד מהשמונה הצית ישירות את המסגד הזה.

צה”ל גינה את התקיפה על אתר דתי וציין בנפרד את המחיר המעשי של פעולות כאלה. כאשר יחידות צבאיות נאלצות לעבור לעימותים שנגרמו על ידי מפרי חוק ישראלים, הן מוסחות ממשימות נגד טרור והגנה. לכן ההערכה הצבאית וההערכה הדיפלומטית של האקבי נפגשות באופן בלתי צפוי: עבור שני הצדדים הבעיה כבר מזמן אינה רק מוסרית.

מדוע האקבי עונה לקיצוניים לא במשפט בינלאומי, אלא בתורה

לשגריר יש עוד טיעון שקשה לייחס לשפת מחלקת המדינה. כומר בפטיסטי לשעבר פונה לאנשים שמכנים את עצמם דתיים דרך המצוות “לא תגנוב” ואיסור לחמוד את השייך לאחר. אם הבית והאדמה שייכים לאדם מסוים, האמונה הדתית, לפי ההיגיון שלו, אינה הופכת את תפיסת הרכוש הזה למעשה מותר.

ויכוח כזה עבור הפוליטיקה הישראלית הרבה יותר לא נעים מביקורת חיצונית סטנדרטית. האקבי אינו מציע לוותר על התביעות ההיסטוריות של היהודים על יהודה ושומרון. הוא שואל דבר אחר: מה קורה עם התביעות האלה כאשר מנסים לממש אותן אנשים פרטיים דרך הפחדת שכנים? התשובה “הם פועלים למען ישראל” השגריר הופך נגד הקיצוניים עצמם: לדבריו, הם פוגעים דווקא בישראל.

מדוע צה”ל גם רואה באלימות יהודית איום ביטחוני

הלחץ האמריקאי חפף לאזהרה פנימית של הצבא הישראלי. ב-24 באוגוסט מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי בלוט, הזהיר בפגישה עם בנימין נתניהו כי קיצוניים יהודים עלולים להפוך ל”גפרור” שיצית את יהודה ושומרון. אין תמלול מלא של הפגישה הסגורה, ולכן פרטי האמירות הידועות נשארים דיווחי תקשורת, אך הקונפליקט הכללי של הסמכויות נראה גם בלעדיה.

הצבא אחראי על ביטחון השטח והמאבק בטרור הפלסטיני. המשטרה צריכה לחקור פשעים של אזרחים ישראלים. בשטח הגבול בין המשימות הללו לעיתים קרובות מטושטש: חייל מוצא את עצמו בין כפר פלסטיני לקבוצת ישראלים, שלא ניתן פשוט לראות בהם כוח עוין, אך פעולותיהם עלולות לעורר עימות. חדשות ישראל ניתחו בפירוט את אזהרת בלוט לנתניהו ואת הפער המוסדי הזה.

האו”ם נותן עוד קנה מידה. לפי נתוני OCHA לסוף אוגוסט, מאז תחילת 2026 נפצעו יותר מ-1,040 פלסטינים בהקשר של תקיפות מתנחלים; 23 אנשים נהרגו. רק בין ה-11 ל-24 באוגוסט תיעדה הארגון 80 תקיפות שגרמו לפציעות, נזק לרכוש או שני ההשלכות. זו סטטיסטיקה של האו”ם, ולא בסיס משפטי ישראלי, ולכן אי אפשר להציג אותה כמספר פשעים מוכחים בבתי המשפט של אנשים ספציפיים.

מה משנה המספר 300–500 קיצוניים על רקע חצי מיליון תושבי ההתנחלויות

מצד אחד, הערכת האקבי מאשרת את טענת מנהיגי ההתנחלויות: אי אפשר להטיל אחריות על מאות אלפי תושבים. כמה מאות משתתפים אפשריים – אחוזים קטנים מכלל אוכלוסיית היישובים הישראליים ביהודה ושומרון. מצד שני, המספר הקטן לא הופך את הבעיה לקטנה. לארגון תקיפה על בית, חסימת כביש או הצתה לא נדרשים עשרות אלפי אנשים.

זו אחת המלכודות של הדיון. כאשר מבקרים מדברים על “מתנחלים” בכלל, הם מוחקים את ההבדל בין משפחה שומרת חוק לאדם במסכה. כאשר מגיני ההתנחלויות עונים כי המפרים הם רק כמה מאות, קיים סיכון להמעיט בנזק שהקבוצה הזו מסוגלת ליצור לצבא, למשטרה, לדיפלומטיה ולמוניטין של המדינה. שתי הטעויות מפריעות לראות את היקף האיום האמיתי.

תגובת ההנהגה הישראלית גם לא מתאימה לתבנית הנוחה של “וושינגטון נגד ישראל”. נתניהו כינה את משתתפי האלימות “חבורה של פורעים” והדגיש כי הם מטילים צל על תושבי ההתנחלויות שומרי החוק. גינוי נשמע מהנשיא יצחק הרצוג, שר החוץ גדעון סער וראש מועצת יש”ע ישראל גנץ. האקבי בירך על ההצהרות הללו, כי דרישתו אינה מסתכמת בוויתור פוליטי על ההתנחלויות, אלא בתוצאות עבור מי שמפר את החוק.

יש עוד פרט שקל לאבד באחוזים. Pew שואל על היחס הכללי לישראל, Gallup – על מי הנסקר יותר מזדהה בסכסוך הישראלי-פלסטיני. אי אפשר לחבר את המדדים הללו ואי אפשר להציג אותם כדירוג אחד. אבל הם מודדים צדדים שונים של שינוי אחד: צעירים אמריקאים מתייחסים לישראל בצורה קרירה יותר, והתמיכה הרפובליקנית כבר לא נראית כל כך מונוליטית כמו לפני עשר או אפילו שנתיים. לכן האזהרה של האקבי לא ניתן לבדוק במספר אחד – היא מאושרת על ידי כיוון של כמה סקרים עצמאיים. עבור ישראל זו כבר בעיה פוליטית, ולא רעש תקשורתי.

האם באמת ישראל מתחילה לאבד צעירים רפובליקנים בארה”ב

החלק החזק ביותר בהצהרת האקבי נבדק בסקרים אמריקאים. מרכז המחקר Pew באפריל 2026 תיעד יחס לא חיובי לישראל בקרב 60% מהמבוגרים האמריקאים. בקרב רפובליקנים ונוטים למפלגה הרפובליקנית, המאזן הכללי עדיין נותר לטובת ישראל: 58% מתייחסים בחיוב, 41% בשלילה.

אבל הגיל משנה את התמונה לחלוטין. בקרב רפובליקנים בגילאי 18–49 כבר 57% מתייחסים לישראל בצורה לא חיובית. זה לא אומר ש-57% מהרפובליקנים הצעירים תומכים בחמאס, מוותרים על הברית עם ישראל או מצביעים להפסקת הסיוע הצבאי. הסקר מודד יחס למדינה, ולא תוכנית חוץ-מדינית מוכנה. אבל ההיפוך עצמו בתוך המפלגה, שנחשבה במשך עשורים לעמוד התווך היציב ביותר של ישראל, בולט.

Gallup בפברואר קיבל איתות דומה עם שאלה אחרת. 70% מהרפובליקנים עדיין מזדהים יותר עם הישראלים מאשר עם הפלסטינים, אך נתון זה היה נמוך בעשר נקודות אחוז מרמת 2024 והמינימלי עבור רפובליקנים מאז 2004. בקרב אמריקאים בגילאי 18–34 החלוקה כבר הפוכה: 53% מזדהים יותר עם הפלסטינים ורק 23% עם הישראלים.

מדוע סרטון אחד מקוסרה יכול להיות פוליטית יקר יותר מהאירוע עצמו

אם משווים את נתוני Pew ו-Gallup עם דברי האקבי, מתקבל לא הוכחה של סיבה אחת, אלא חפיפה של שלושה תהליכים. התמיכה בישראל בקרב צעירים אמריקאים נחלשת כבר לא מהשנה הראשונה. בתוך המחנה הרפובליקני מתעוררים ויכוחים על גבולות ההתחייבויות האמריקאיות. על רקע זה כל סרטון שמאפשר להציג את ישראל כצד של אלימות ללא עונש מגיע לקהל שכבר פחות נוטה לקבל אוטומטית את הטיעון הישראלי.

כבר כתבנו על שינוי הטון הרחב יותר ביחסי וושינגטון וירושלים. בנפרד חדשות ישראל ניתחו את הפילוג סביב ישראל בתוך MAGA. האקבי כעת למעשה מקשר את השינויים הפוליטיים הללו להתנהגות של אנשים שהוא עצמו רואה כמיעוט שולי. הוא לא אומר שהם יצרו את כל המגמה השלילית. הוא מזהיר שהם נותנים למגמה הזו טיעונים ותמונות חדשות.

כיצד איראן קשורה לאותה אזהרה של האקבי

באותן הופעות פומביות דיבר האקבי על איראן בטון שונה לחלוטין. להערכתו, המשטר בטהרן ויכולותיו הצבאיות נחלשו באופן משמעותי לאחר חודשים של עימות, אך הוויתור על שאיפות גרעיניות אינו מובטח. השגריר השתמש באמרה אמריקאית על “המכה השנייה של הפרד” והוסיף: אם לאחר שתי מכות איראן לא הבינה שלא יאפשרו לה להשיג נשק גרעיני ולהמשיך בהעשרת אורניום, ייתכן שיום אחד תידרש מכה שלישית.

עם זאת, האקבי אינו טוען כי מכה גדולה חדשה כבר הוחלטה. הנוסח שלו זהיר יותר: במזרח התיכון אף אחד לא יודע מה יקרה הלאה, וסיבוב חדש אפשרי. הוא גם דוחה את הרעיון שממשל דונלד טראמפ מוכן לשכוח את האיום הגרעיני לטובת הסכמים צרים יותר עם טהרן.

במבט ראשון איראן והתקיפות בשומרון הם סיפורים שונים. בפוליטיקה האמריקאית הם קשורים בשאלה אחת: כמה הון פוליטי וושינגטון מוכנה להשקיע בישראל ועד כמה קל לנשיא ארה”ב להסביר את הברית הזו לבוחריו. שיתוף הפעולה הצבאי בין שתי המדינות נותר הדוק במיוחד, במיוחד נגד איראן. אבל קל יותר לבעל ברית להגן על ישראל מפני איום חיצוני כאשר הוא לא צריך להסביר במקביל צילומים של אזרחים ישראלים התוקפים בתים אזרחיים.

מה בסיפור הזה כבר ידוע ומה עדיין אי אפשר לטעון

ידוע כי האקבי משתמש במודע במילה “טרוריסטים” ולאחר הביקורת לא ויתר עליה. ידוע כי הוא נשאר תומך בנוכחות היהודית ביהודה ושומרון. ידוע כי לאחר קוסרה התרחשו תקריות חדשות, הצתת מסגד וחקירת משטרה. ידוע גם כי סקרים אמריקאים אכן מראים הידרדרות ביחס לישראל, במיוחד בקרב צעירים.

אי אפשר להוכיח כי כמה מאות קיצוניים הם הסיבה העיקרית לשינוי דעת הקהל האמריקאית. אי אפשר להכריז מראש על העצורים כאשמים בהצתה מסוימת. אי אפשר מהעובדה של התערבות השגרירות להסיק שארה”ב מפקדת על המשטרה או הצבא הישראלי. ואי אפשר להטיל את האחריות של קבוצות מסוימות על כל תושבי ההתנחלויות.

אבל נותרת שרשרת מחוברת שכבר קשה להתעלם ממנה: קוסרה העלתה סכסוך מקומי לרמת השגרירות האמריקאית; התקיפה החוזרת הראתה שהפרק לא הסתיים בפירוק המאחז; הכתובת על המסגד הפכה את הוויכוח עם האקבי לאתגר הפגנתי; צה”ל במקביל הזהיר את הממשלה על איום ההסלמה; Pew ו-Gallup הראו את הפגיעות של התמיכה האמריקאית בדיוק במקום שבו ישראל הרגישה בטוחה ביותר.

לכן הוויכוח הנוכחי אינו מסתכם בשאלה האם השגריר בחר נכון את המילה “טרוריסטים”. עבור ישראל השאלה המעשית קשה יותר: האם המדינה תוכל לעצור במהירות כמה מאות מאזרחיה לפני שפעולותיהם יתחילו להשפיע לא רק על ביטחון הדרכים והכפרים ביהודה ושומרון, אלא גם על היחס של דור אמריקאים שבעוד כמה שנים יקבע את הרכב הקונגרס, הבית הלבן והמדיניות החוץ של ארה”ב.

 

….
רוסיה עוזרת ל’פלסטין’ לשכתב את המורשת היהודית ביהודה ושומרון: מה עומד מאחורי המזכר הארכיאולוגי מ-9 ביולי 2026 - 04.09.2026 - Новости Израиля

שגריר ארה”ב הזהיר את ישראל: האלימות של הקיצונים היהודים כבר פוגעת בתמיכה במדינה בארה”ב - 04.09.2026 - Новости Израиля

העקבות האוקראיניים במחלוקת על כשרות העוף המודרני: מהרבנים הקדומים ועד לשני מאות של בדיקות ברוילרים - 03.09.2026 - Новости Израиля