האם אזרבייג’ן עצרה את ההצבעה של ישראל על הכרת רצח העם הארמני?

ממשלת ישראל הכירה פה אחד ברצח העם הארמני, אך אישור פרלמנטרי לא התרחש. לפי Haaretz ו’מעריב’, אזרבייג’ן הפעילה קשרים ישירים עם לשכת בנימין נתניהו והשפעה על המפלגות החרדיות.

ממשלת ישראל ב-28 ביוני 2026 תמכה פה אחד בהצעת שר החוץ גדעון סער להכרה רשמית ברצח העם הארמני באימפריה העות’מאנית. סער כינה את הצעד חובה מוסרית והיסטורית של המדינה היהודית, אך פחות מחודש לאחר מכן התברר כי ההחלטה לא הצליחה להתקבע בהצבעת הכנסת.

השאלה הוסרה פעמיים מסדר היום הפרלמנטרי, ולאחר מכן ההצבעה לא התקיימה. התקשורת הישראלית מקשרת זאת לא לחוסר זמן רגיל, אלא ללחץ פעיל של אזרבייג’ן – אחד השותפים האסטרטגיים, האנרגטיים והצבאיים החשובים ביותר של ישראל.

פרסומים של Haaretz ו’מעריב’ חושפים שני ערוצי השפעה מקבילים על ההנהגה הישראלית. הראשון עבר דרך לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו, והשני דרך חברי הכנסת של המפלגות החרדיות ש”ס ו’יהדות התורה’, ללא תמיכתם הממשלה לא יכלה להבטיח רוב בכנסת.

מה בדיוק החליט הקבינט הישראלי

בישיבה ב-28 ביוני ממשלת ישראל הכירה פה אחד בהשמדה ההמונית של העם הארמני כרצח עם. בחומרים שהוכנו על ידי משרד החוץ נאמר כי הרדיפות השיטתיות החלו ב-24 באפריל 1915 עם מעצרי נציגי האינטליגנציה הארמנית, הכמורה והאליטה החברתית בקונסטנטינופול.

לאחר השמדת או גירוש מנהיגי הקהילה הארמנית, השלטונות העות’מאניים החלו בגירוש המוני של האוכלוסייה. גברים הופרדו ממשפחותיהם, נשלחו לעבודות כפייה ונרצחו, בעוד נשים, ילדים וקשישים נשלחו לכיוון מדבר סוריה, שם רבים מתו מרעב, צמא, מחלות ואלימות.

לפי ההערכות ההיסטוריות הנפוצות ביותר, כ-1.5 מיליון ארמנים נפלו קורבן למדיניות זו. גדעון סער הצהיר כי ישראל חייבת לקרוא למה שקרה בשמו, שכן העם היהודי אינו יכול לדרוש הכרה בטרגדיה שלו ובו זמנית להימנע מהכרה בפשעים נגד עמים אחרים.

שר החוץ גם הדגיש כי ההחלטה אינה נקמה בטורקיה על מדיניותו העוינת של הנשיא רג’פ טאיפ ארדואן. לדבריו, ההכרה מבוססת לא על הקוניקטורה הפוליטית הנוכחית, אלא על עובדות היסטוריות ואחריות מוסרית של ישראל.

לאחר הישיבה דווח כי עמדת הממשלה צריכה לקבל אישור מהכנסת. זהו השלב שבו התהליך נעצר, אף על פי שההחלטה עצמה לא בוטלה רשמית.

מדוע התעורר ויכוח על מעמד ההכרה

הממשלה הישראלית הציגה את ההחלטה ב-28 ביוני כהכרה רשמית ברצח העם הארמני. במקביל, מספר כלי תקשורת דיווחו כי להשלמת ההליך הפוליטי נדרשה הצבעה נפרדת של הכנסת, שתעניק להחלטה לגיטימיות פרלמנטרית ותהפוך אותה לפחות תלויה בעמדת ממשלה מסוימת.

בנוסף, בכנסת היו יוזמות נפרדות להכרה ברצח העם ולקביעת יום זיכרון רשמי. אף אחת מהן לא עברה את כל השלבים הנדרשים בעבר, ולכן החלטת הקבינט הייתה הצעד הרציני ביותר של ישראל בנושא זה בהיסטוריה של המדינה.

ההבדל בין החלטת הממשלה להחלטת הכנסת הוא לא רק משפטי אלא גם פוליטי. הקבינט יכול לשנות או לבחון מחדש את עמדתו, בעוד תמיכת הכנסת הייתה הופכת את ההכרה לקו מדיני יציב יותר.

לכן, לטעון שישראל ויתרה לחלוטין על ההכרה לאחר לחץ מבאקו זה לא נכון. החלטת הממשלה נשארת בתוקף, אך אישורה הפרלמנטרי נעצר.

אזרבייג’ן דרשה לשקול מחדש את ההחלטה

כבר ב-29 ביוני משרד החוץ של אזרבייג’ן הביע רשמית אי שביעות רצון מעמדת ישראל. בהצהרת באקו ההכרה כונתה ‘עיוות של עובדות היסטוריות’, והמונח ‘רצח העם הארמני’ הוחלף בניסוח ‘אירועי 1915’.

הצד האזרבייג’ני טען כי החלטות כאלה לכאורה מפריעות לפיוס בין ארמניה לאזרבייג’ן ומקשות על השגת שלום יציב באזור. באקו קראה בגלוי לישראל לשקול מחדש את ההחלטה שהתקבלה על ידי ממשלת גדעון סער ובנימין נתניהו.

תגובה כזו הייתה צפויה, שכן אזרבייג’ן תומכת באופן מסורתי בעמדת טורקיה, המסרבת להכיר בהשמדה הארמנית כרצח עם. עם זאת, לפי פרסומים בתקשורת הישראלית, ההצהרה הרשמית לא הייתה הגבול ללחץ הדיפלומטי.

קשר באקו עם לשכת נתניהו

עיתון Haaretz דיווח ב-19 ביולי כי יועץ הנשיא של אזרבייג’ן למדיניות חוץ, חיקמט חג’ייב, יצר קשר עם לשכת ראש ממשלת ישראל. לפי מקור ישראלי לא מזוהה, לאחר מכן נתניהו הורה לא להעלות את השאלה להצבעה בכנסת.

עם זאת, אין אישור לשיחה אישית בין נתניהו לחג’ייב. נכון יותר לומר שהנציג האזרבייג’ני פנה ללשכת ראש הממשלה, ולאחר מכן התקבלה החלטה פוליטית לעצור את ההליך הפרלמנטרי.

לפי Haaretz, הצד הישראלי הבטיח לנציגי באקו שההצבעה לא תתקיים. לשכת נתניהו וחיקמט חג’ייב לא אישרו זאת בפומבי, ולכן זה נשאר דיווח תקשורתי המבוסס על מקורות בתוך המערכת הפוליטית הישראלית.

עם זאת, פרסום ‘מעריב’ שפורסם ב-20 ביולי השלים את הגרסה הזו והסביר מדוע לנתניהו אכן יכלו להיות בעיות עם הרוב.

לחץ דרך ש”ס ו’יהדות התורה’

לפי המידע של הפרשנית הפוליטית של ‘מעריב’ אנה ברסקי, נציגי הקהילה היהודית של אזרבייג’ן פנו לחברי הכנסת של המפלגות החרדיות ש”ס ו’יהדות התורה’. הם שכנעו אותם שהכרה ברצח העם הארמני ברמת הכנסת תפגע ביחסים בין ישראל לאזרבייג’ן.

במהלך הקשרים הללו הודגשו הקשרים האסטרטגיים בין שתי המדינות, שיתוף הפעולה בתחום הביטחון, הקרבה של אזרבייג’ן לגבול הצפוני של איראן ותלות ישראל בנפט האזרבייג’ני. עבור המפלגות החרדיות, טיעונים אלה, ככל הנראה, היו מספיק משכנעים.

נציגי ש”ס ו’יהדות התורה’ הודיעו להנהגת ‘הליכוד’ כי לא יתמכו בהכרה ויכולים להצביע נגד. לאחר מכן הגיעו יועצי נתניהו למסקנה שאין רוב מובטח לקבלת ההחלטה בכנסת.

השאלה הוסרה פעמיים מסדר היום. בסופו של דבר החליט ראש הממשלה לא להסתכן בתבוסה פומבית ולהסתפק בהחלטת הממשלה שכבר התקבלה.

עבור נתניהו, הפסד בהצבעה יכול היה להיות גרוע יותר מאשר היעדרות מוחלטת שלה. אם הכנסת הייתה דוחה את עמדת הקבינט, זה היה נראה כמו סירוב רשמי של הפרלמנט הישראלי להכיר ברצח העם הארמני, למרות החלטת השרים פה אחד.

נאנובוסטי — חדשות ישראל שמים לב שהגרסאות של Haaretz ו’מעריב’ אינן סותרות זו את זו. ככל הנראה, הלחץ הופעל במקביל בכמה רמות: דרך קשרים ישירים של באקו עם לשכת ראש הממשלה ודרך עבודה עם המפלגות שעליהן היה תלוי הרוב הפרלמנטרי.

נפט, נשק והגבול עם איראן

החשיבות של אזרבייג’ן לישראל קשה להפריז. לפי נתוני רויטרס, בשנת 2025 הנפט האזרבייג’ני סיפק כ-46.4% מכלל יבוא הנפט של ישראל, מה שהפך אותו לשיא בעשור האחרון.

הנפט מגיע דרך צינור באקו — טביליסי — ג’ייהאן, ולאחר מכן נשלח דרך הים מנמל ג’ייהאן הטורקי. האספקה נמשכה גם לאחר שהרשויות הטורקיות הודיעו על הפסקת המסחר עם ישראל.

אזרבייג’ן היא גם קונה גדולה של נשק ישראלי. ישראל סיפקה לבאקו מל”טים, מערכות טילים, טכנולוגיות מודיעין וציוד צבאי אחר, ששיחקו תפקיד חשוב בסכסוכים סביב נגורנו קרבאך.

לירושלים יש חשיבות גם למיקום הגיאוגרפי של אזרבייג’ן, הגובלת באיראן. במשך שנים רבות היחסים בין שתי המדינות נחשבים בישראל כחלק ממערכת אזורית לריסון טהראן.

זו הסיבה שהשאלה של זיכרון היסטורי התנגשה עם אינטרסים קונקרטיים של ביטחון אנרגטי ולאומי. ההכרה ברצח העם הארמני התגלתה כמאיימת על יחסים שההנהגה הישראלית רואה בהם אסטרטגיים.

תגובת טורקיה וארמניה

טורקיה גינתה בחריפות את ההחלטה שקיבלה ישראל. רג’פ טאיפ ארדואן דחה את ההגדרה של אירועי 1915 כרצח עם והאשים את ישראל בניסיון להשתמש בטרגדיה היסטורית בעימות פוליטי נוכחי.

אנקרה ממשיכה לטעון שהארמנים נהרגו בתנאי מלחמה, מהומות ועימותים בין-אתניים, ולא כתוצאה ממדיניות השמדה מתוכננת מראש. עמדה זו סותרת את מסקנות רוב החוקרים של רצח העם ואת המסמכים המעידים על האופי השיטתי של הגירושים והרציחות.

תגובתו של ראש ממשלת ארמניה ניקול פשיניאן הייתה מפתיעה מאופקת. הוא הצהיר כי אינו רוצה להשתתף בשימוש בזיכרון רצח העם הארמני ככלי פוליטי.

עמדה זו קשורה לניסיונות ממשלת ארמניה לנרמל את היחסים עם טורקיה ולהשלים את תהליך השלום עם אזרבייג’ן. ירוואן חוששת שהכרה מצד מדינות שלישיות עשויה לשמש לא למען צדק היסטורי, אלא כאמצעי לחץ בפוליטיקה האזורית.

מדוע ישראל נמנעה מהכרה במשך עשורים

השאלה על רצח העם הארמני נדונה פעמים רבות בישראל. בשנים שונות יוזמות מתאימות נתמכו על ידי חברי כנסת ממפלגות שונות, היסטוריונים, אנשי ציבור ונציגי הקהילה הארמנית בירושלים.

בשנת 2016 ועדת הכנסת לענייני חינוך, תרבות וספורט הכירה ברצח העם וקראה לממשלה ללכת בעקבותיה. עם זאת, החלטת הוועדה הפרלמנטרית לא הפכה לעמדה רשמית של המדינה כולה.

בשנת 2018 יוזמה נוספת הגיעה לדיון בכנסת, אך ההצבעה לא הושלמה. הצעות חוק שהוגשו מאוחר יותר גם לא קיבלו את התמיכה הנדרשת.

הסיבה העיקרית לזהירות של ישראל נחשבה במשך זמן רב ליחסים עם טורקיה. לאחר הידרדרות הקשרים בין ישראל לטורקיה, אזרבייג’ן הפכה לספקית נפט חשובה ביותר לישראל, קונה נשק ושותפה במאבק נגד איראן.

באוגוסט 2025 נתניהו הצהיר אישית בראיון למנחה האמריקאי פטריק בט-דיוויד כי הוא מכיר ברצח העם הארמני. עם זאת, הצהרה זו לא הייתה החלטה רשמית של המדינה, וראש הממשלה עצמו הניח בטעות שהכנסת כבר קיבלה החלטה מתאימה.

החלטת הממשלה מ-28 ביוני 2026 הייתה ההתקדמות הרצינית ביותר של ישראל בנושא זה. עם זאת, היא שוב נעצרה בשלב הפוליטי האחרון.

מה ידוע נכון ל-20 ביולי

ההחלטה הממשלתית להכיר ברצח העם הארמני לא בוטלה רשמית. אין דיווחים על כך שהקבינט שינה את ההחלטה מ-28 ביוני או ויתר על הניסוחים הכלולים בה.

עם זאת, הכנסת לא אישרה את ההחלטה, לא נקבעה תאריך הצבעה חדש, והשאלה הוסרה פעמיים מסדר היום. לכן, הכרה פרלמנטרית או חקיקתית בישראל עדיין לא קיימת.

הביטוי ‘אזרבייג’ן הכריחה את ישראל לוותר על ההכרה ברצח העם הארמני’ מפשט את המצב. מדויק יותר לומר כי באקו, לפי Haaretz ו’מעריב’, הצליחה לעצור את אישור ההכרה בכנסת, אך לא השיגה את ביטול ההחלטה הממשלתית.

נאנובוסטי — חדשות ישראל רואים חשיבות בהפרדה בין שני הרמות הללו. הקבינט הישראלי אכן הכיר ברצח העם הארמני, אך אינטרסים אסטרטגיים, תלות בנפט וחישובים פוליטיים פנימיים לא אפשרו להפוך את ההכרה לעמדה יציבה של הפרלמנט.

גדעון סער הצהיר כי ההכרה היא חובה מוסרית והיסטורית של ישראל. אך כאשר חובה מוסרית זו התנגשה עם נפט, חוזי נשק, יחסים עם אזרבייג’ן ומאבק נגד איראן, ההנהגה הישראלית העדיפה לא להביא את ההחלטה להצבעה פרלמנטרית סופית.

….
האם אזרבייג’ן עצרה את ההצבעה של ישראל על הכרת רצח העם הארמני? - 20.07.2026 - Новости Израиля

על אוקראינה, יהודים וישראל: כיצד התעמולה הסובייטית הפכה לרוסית – במוזיאון ANU בתל אביב תתקיים הרצאה של משה שמה – 29 ביולי 2026 - 20.07.2026 - Новости Израиля

מבלטיק ועד לבנון: אחרי מי עקבה קבוצת נושאת המטוסים הצרפתית שארל דה גול - 20.07.2026 - Новости Израиля