אוקראינה קוראת למארק גולנקוב: האם הכדורגל הישראלי עלול לאבד את שוער העתיד של הנבחרת

הזימון לנבחרת אוקראינה עד גיל 19 שוב פתח שאלה גדולה

כדורגל ישראלי עלול לאבד אחד מהשוערים הצעירים הבולטים ביותר בשנים האחרונות. מארק גולנקוב, שוער קבוצת הנוער של “מכבי חיפה”, קיבל זימון לנבחרת אוקראינה עד גיל 19 לקראת הטורניר הקרוב. עבור השחקן עצמו זהו צעד ספורטיבי חשוב, ועבור מערכת הכדורגל הישראלית – סימן מדאיג: כישרון שגדל והתפתח כבר בישראל עשוי לבחור בדרך האוקראינית ברמה הבינלאומית.

גולנקוב נחשב זה מכבר לאחד הפרויקטים החזקים של אקדמיית “מכבי חיפה”.

אבל באמת התחילו לדבר עליו בקול רם לאחר המשחק נגד “ברצלונה” בליגת הנוער של אופ”א. אז הוא הפך לגיבור סדרת הפנדלים, כשהדף שלוש בעיטות ועזר ל”ירוקים” לעבור הלאה. התקשורת הספורטיבית הישראלית כתבה עליו כשוער אוקראיני-ישראלי בן 17, שהגיע לארץ לאחר תחילת המלחמה באוקראינה והצליח במהירות להגיע לרמה גבוהה בנוער.

במבט ראשון, מדובר רק בזימון לנוער. אבל בכדורגל החלטות כאלה לעיתים קרובות הופכות לצעד הראשון לבחירה עתידית. שחקן יכול לחיות, להתאמן ולגדול במדינה אחת, אבל רגשית, משפחתית וביוגרפית להישאר קשור לאחרת. במקרה של גולנקוב, הקשר הזה עם אוקראינה אינו פורמלי, אלא אישי מאוד.

מקייב והמלחמה – לחיפה והזדמנות כדורגל גדולה

מארק גולנקוב נולד וגדל באוקראינה, ובילדותו עסק בכדורגל במערכת של “דינמו קייב”. לאחר תחילת הפלישה הרוסית המלאה בשנת 2022, משפחתו נאלצה לעזוב את המדינה. כך הגיע גולנקוב לישראל, שם המשיך תחילה את דרכו דרך “הפועל באר שבע”, ולאחר מכן עבר ל”מכבי חיפה”.

המסלול הזה חשוב לא רק כביוגרפיה ספורטיבית. הוא מראה את גורלו של דור שלם של ילדים ונערים אוקראינים, שהמלחמה שינתה את חייהם בפתאומיות. חלקם איבדו בית, אחרים – בית ספר רגיל, קבוצה, עיר, סביבה. גולנקוב היה בין אלה שהצליחו לא לעצור ולהעביר את דרכם הכדורגלית למדינה חדשה.

בחיפה שמו לב אליו במהירות. “מכבי” ראתה בו לא רק שוער מבטיח לקבוצת הנוער, אלא שחקן עם פוטנציאל ברמה אירופית. לפי פרסומים ספורטיביים ישראליים, בדצמבר 2024 הוא חתם עם המועדון על חוזה לשלוש שנים, מה שמעיד על אמון מצד המערכת.

עבור ישראל סיפורים כאלה חשובים במיוחד. המדינה כבר שנים רבות מקבלת אנשים שהגיעו מאוקראינה, רוסיה, בלארוס ומדינות אחרות של ברית המועצות לשעבר. אבל כאשר ספורטאי צעיר לא רק מסתגל, אלא הופך לאחד הטובים בקבוצת הגיל שלו, זו כבר לא רק ניצחון אישי. זו שאלה לכל תשתית הכדורגל: האם ישראל יודעת לא רק לחשוף כישרונות, אלא גם לשמור עליהם?

למה המשחק עם “ברצלונה” שינה את התפיסה

לפני המשחק עם “ברצלונה” גולנקוב היה שוער מבטיח בתוך מערכת “מכבי חיפה”. לאחריו הוא הפך לשם שהתחילו לדון בו בצורה רחבה יותר. שלוש הדיפות פנדלים במשחק ברמה כזו – זו לא רק סטטיסטיקה יפה. עבור שוער צעיר זהו רגע נדיר שבו אופי, תגובה ויציבות פסיכולוגית נראים לכולם בבת אחת.

שוערים מתבגרים אחרת משחקני שדה. לעיתים קרובות הם זקוקים ליותר זמן, יותר אמון ויותר משחקים בלחץ גבוה. אבל דווקא סדרות פנדלים כאלה מראות האם השחקן מסוגל לעמוד ברגע שבו כל הקבוצה תלויה בתנועה אחת.

עבור “מכבי חיפה” זה היה סימן: במועדון יש שוער שניתן לפתח לא רק לליגת הנוער המקומית, אלא גם לקריירה רצינית יותר. עבור אוקראינה – גם כן סימן: למדינה יש שוער צעיר שגדל בבית הספר לכדורגל האוקראיני, אבל קיבל דחיפה חדשה כבר בישראל.

לכן הזימון לנבחרת אוקראינה עד גיל 19 נראה הגיוני. אוקראינה עוקבת בקפידה אחרי שחקניה הצעירים בחו”ל, במיוחד עכשיו, כשהמלחמה פיזרה אלפי משפחות וספורטאים למדינות שונות.

טרגדיה אישית ובחירה בין שתי דרכים כדורגליות

הסיפור של גולנקוב הפך לעוד יותר קשה לאחר מותו של אחיו ולדיסלב במלחמה באוקראינה. באפריל 2026 “מכבי חיפה” הודיעה שולדיסלב גולנקוב, אחיו של מארק, נהרג בקרבות נגד הצבא הרוסי. המועדון הביע תנחומים למשפחה והדגיש שהוא נמצא לצד השוער הצעיר ברגע הקשה הזה.

הפרט הזה משנה את התפיסה של כל הסיפור. הזימון לנבחרת אוקראינה עבור גולנקוב – לא רק הזדמנות ספורטיבית. זה יכול להיות גם קשר לבית, לזיכרון, למשפחה, למדינה שממשיכה להילחם. עבור שחקן צעיר בחירה כזו לעיתים רחוקות היא חישוב קר.

בישראל גם מבינים את המחיר של סיפורים כאלה. כאן יודעים היטב שספורט לעיתים קרובות קשור למלחמה, גיוס, אובדן וכאב אישי. לכן השאלה “את מי הוא יבחר?” לא צריכה להישמע כמאבק פשוט של פדרציות על דרכון ורישום.

עבור הקהל הישראלי כאן יש שכבה עמוקה יותר. גולנקוב הפך לחלק מכדורגל ישראלי, חי בסביבה ישראלית, מתאמן באחד המועדונים החזקים במדינה וכבר מזוהה עם העתיד של “מכבי חיפה”. אבל הביוגרפיה האוקראינית שלו לא נעלמה לשום מקום. להפך, לאחר מותו של אחיו היא הפכה לעוד יותר אישית וכבדה.

במובן הזה, חדשות ישראל – Nikk.Agency רואה את הסיפור של גולנקוב לא רק כחדשות ספורט. זהו דוגמה לאיך המלחמה באוקראינה ממשיכה להשפיע על ישראל דרך גורלות של אנשים ספציפיים: ספורטאים, משפחות, נערים שבונים את חייהם מחדש, אבל לא מאבדים קשר עם המדינה שממנה עזבו.

מה צריכה לעשות מערכת הכדורגל הישראלית

אם ישראל באמת רואה בגולנקוב שוער עתידי ברמה הלאומית, יש לפעול לא כאשר הוא כבר יתבסס במערכת האוקראינית, אלא עכשיו. לא דרך לחץ, אלא דרך דרך ספורטיבית ברורה: תשומת לב של מאמני הנבחרות, דיאלוג מכבד, פרספקטיבת צמיחה ותחושה שכאן לא רק משתמשים בו, אלא באמת בונים סביבו עתיד.

אבל לאוקראינה בסיפור הזה יש טיעון חזק ביותר – מוצא, זיכרון, קשר רגשי וזהות לאומית. במיוחד לאחר כל מה שקרה עם משפחתו.

לכן עתידו של מארק גולנקוב עדיין לא ניתן לצמצום לנוסחה פשוטה: ישראל נגד אוקראינה. הרבה יותר מדויק לומר אחרת: זהו שוער צעיר בין שני עולמות כדורגל, ושני העולמות כבר הפכו לחלק מחייו.

עבור “מכבי חיפה” הוא נשאר נכס מבטיח. עבור ישראל – שוער אפשרי לעתיד. עבור אוקראינה – שחקן שלה שעבר דרך מלחמה, הגירה וטרגדיה אישית, אבל לא איבד את דרכו בכדורגל.

והשאלה המרכזית עכשיו לא נשמעת רק כך: באיזו נבחרת הוא ישחק בהמשך? השאלה רחבה יותר: מי יצליח לתת לו לא רק צורה, אלא תחושת בית כדורגל אמיתי.

….
הפורום הפטרבורגי הראה את הרשעיזם ללא מסכה: מלחמה גרעינית כתסריט ‘טוב’ עבור רוסיה - 05.06.2026 - Новости Израиля

הבלוף של פוטין נסדק: אוקראינה הגיבה במכתב, ו’אורשניק’ הפך לסמל של חוסר אונים - 05.06.2026 - Новости Израиля

מגן אוקראינה היהודי צבי הירש מאודסה מת בקרב על אוקראינה – הוא חלם על מסעדה, אך בחר בחזית - 04.06.2026 - Новости Израиля