ב-23 בספטמבר 2026 בניו יורק, בשולי העצרת הכללית של האו”ם, מועצת השלום הציגה את התוכנית המפורטת הראשונה לשיקום רצועת עזה. היא מתוכננת לשישה חודשים לאחר ההשקה בפועל, כוללת 66 פרויקטים ומוערכת בכ-2.45 מיליארד דולר. אך כאן יש צורך בהבהרה: הכסף עדיין לא נאסף במלואו, תאריך תחילת התוכנית לא נקבע, והבנייה עצמה קשורה לשאלה שישראל והמתווכים עדיין לא פתרו – כיצד בדיוק צריך להתבצע פירוק הנשק של חמאס.
בהודעות הראשוניות הופיעה טענה כי השיקום צריך להתחיל בשנת 2027. במסמך שפורסם על ידי מועצת השלום זה לא מופיע. שם כתוב אחרת: התוכניות מוכנות להתחיל “ברגע שיאפשרו המימון והגישה”, והתקופה של שישה חודשים נספרת מרגע כניסת המבצעים לעזה. טוני בלייר, המשתתף בהנהגת המועצה, אכן דיבר על מעבר מהכנה ליישום “במהלך השנה הבאה”, אך לא נקב בתאריך התחלה קבוע.
החומר הוכן על ידי מחבר נאנובוסטי לב ורשבסקי. הבסיס לניתוח היה התוכנית הרשמית 6-Month Gaza Recovery Program, דיווחים בתקשורת הישראלית ונתונים ישראליים על המשטרה הפלסטינית העתידית.
זו לא תוכנית לשיקום כל עזה ב-2.45 מיליארד דולר
כאן קל להתבלבל עם המספרים. מועצת השלום מעריכה את הנזק הפיזי הישיר בעזה בכ-35.2 מיליארד דולר, ואת העלות הכוללת של השיקום והשחזור בעשור הקרוב בכ-71.4 מיליארד דולר. ה-2.45 מיליארד דולר הנוכחיים הם רק החבילה הראשונה, המיועדת להשקת שירותים בסיסיים, דיור זמני, תשתיות, מנהל חדש ומערכת ביטחון.
ששת הבלוקים של התוכנית נראים כך: כ-1.205 מיליארד דולר מוקצים לתשתיות, 303 מיליון דולר לשיקום הומניטרי וחברתי, כ-35 מיליון דולר להשקת הכלכלה, 17 מיליון דולר לדיגיטציה, כ-10 מיליון דולר לשיקום מערכת המשפט ולא פחות מ-885 מיליון דולר לביטחון ולתשתית כוח חדשה. המספר האחרון מסביר הרבה: כמעט כל דולר שלישי מהתקציב ההתחלתי קשור לא לבטון ובתי חולים, אלא לשאלה מי ישלוט בעזה לאחר חמאס.
400 מיליון דולר לדיור זמני, 275 מיליון דולר להריסות ותחמושת
הסעיף האזרחי הגדול ביותר הוא כ-400 מיליון דולר לדיור זמני. מדובר בעיקר במודולים למגורים מבודדים לאנשים שעדיין נמצאים באוהלים. עוד כ-275 מיליון דולר מתוכננים להוציא על פירוק, מיון ומיחזור הריסות, תוך ניקוי השטח מתחמושת שלא התפוצצה.
לתחבורה מוקצים כ-100 מיליון דולר, לתיקון בתים שנפגעו חלקית – 78 מיליון דולר. שיקום חמשת בתי חולים נוספים מוערך ב-67 מיליון דולר, תוכנית נפרדת לתיקון וציוד מוסדות רפואיים – בעוד 50 מיליון דולר. לגנרטורים ודלק מוקצים כ-35 מיליון דולר, לכבישים – 30 מיליון דולר, לשיקום חירום של אספקת מים וביוב – 20 מיליון דולר. המסמך הרשמי של המועצה טוען כי יותר מ-85% מרשת הכבישים של הרצועה נפגעה.
ישנם גם פרויקטים קטנים יותר אך די מייצגים: מתקני התפלה, פאנלים סולאריים, שיקום נמל הדיג, מעברי גבול, קדסטר קרקעי, מרכז אחסון ורשתות חשמל. איחוד האמירויות מציעים בנפרד לבנות שכונת מגורים פיילוט לכ-50 אלף איש, הנמצאים כעת באוהלים.
התקשורת כותבת על עוד היקף של בעיית הדיור. אחד הפרויקטים אמור לספק דיור נייד לכ-400 אלף תושבים, בעוד שלפי הערכות, יותר ממיליון איש עדיין מתגוררים באוהלים או במבנים זמניים אחרים. טורקיה הבטיחה כ-70 אלף בתים ניידים, ועוד כ-5,000 בתים שסופקו על ידי מצרים וקטאר נשארים בצד המצרי של הגבול בשל היעדר אישור ישראלי להכניסם.
כלומר, אפילו התוכנית לשישה חודשים, אם תבוצע במלואה, לא סוגרת את שאלת הדיור.
הכסף הובטח. אבל הבטחה והעברת כסף זה לא אותו דבר
מועצת השלום עדיין לא מחזיקה בכל ה-2.45 מיליארד דולר המצוינים בתוכנית. בפברואר, בפגישה של תורמים, כעשרה מדינות הבטיחו כ-17 מיליארד דולר, אך עד 23 בספטמבר הועברו בפועל כ-280 מיליון דולר. ניקולאי מלאדנוב מסביר את ההבדל בכך שהמועצה מבקשת כסף בהדרגה, ככל שהתוכניות הספציפיות מוכנות להשקה.
במסמך הרשמי עצמו יש ניסוח די מעשי: מדינות ושותפים אחרים יכולים לממן פרויקט בודד, בלוק שלם או לספק ציוד ורכוש במקום כסף. במילים אחרות, לפנינו לא צ’ק על 2.45 מיליארד דולר המונח על השולחן, אלא קטלוג של פרויקטים שכבר חושבו, שעליהם עדיין צריך לאסוף מימון ולקבל גישה פיזית.
כאן נאנובוסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency מפרידים בין המצגת למה שקורה בשטח: 66 שורות תקציב כבר קיימות, אך האפשרות לבצע אותן תלויה לא כל כך בדחפורים ובמלט, אלא במבנה השלטון והביטחון בעזה.
בלייר אומר: חמאס הסכים. ישראל רואה את המצב מורכב יותר
החלק הפוליטי הרגיש ביותר במצגת נשמע מפי טוני בלייר.
הוא הצהיר כי מתחת לערי עזה נותרו קילומטרים של מנהרות, מחסני נשק ומתקני ייצור נשק וכי המנהל האזרחי החדש לא יוכל לנהל את הרצועה כל עוד המערכת הזו לא תושמד. לאחר מכן אמר בלייר: חמאס הסכים לכך, והביצוע צריך להתבצע צעד אחר צעד.
אבל הניסוח “חמאס הסכים להניח את הנשק” ללא המשך היה פשוט מדי.
ב-30 ביולי התנועה הסכימה למפת הדרכים לפירוק הנשק שהוצעה על ידי מועצת השלום. עם זאת, הביצוע נתקע בשל מחלוקת על סדר הפעולות. התוכנית של המועצה כוללת פירוק נשק הדרגתי ובדיקת אזורים מסוימים במקביל לנסיגה הדרגתית של צה”ל. ראש הממשלה בנימין נתניהו דורש סדר שונה: קודם כל פירוק נשק מלא וניתן לבדיקה של חמאס, ואז שינוי נוסף במיקום הכוחות הישראליים.
נאנובוסטי ניתחו בפירוט את הסכסוך הזה סביב מפת הדרכים בת 15 הנקודות: המחלוקת היא כבר לא כל כך על המטרה הסופית – עזה מפורזת – אלא על מי עושה את הצעד הבלתי הפיך הראשון.
מאוחר יותר ג’ארד קושנר דן באותה תוכנית ישירות עם נציגי חמאס בקהיר. הצד האמריקאי מנסה לקשור את פירוק הנשק, העברת השלטון למנהל טכנוקרטי, קידום כוחות בינלאומיים ושינוי הדרגתי במיקום צה”ל לתהליך שניתן לבדיקה.
20 מיליון דולר הוקצו אפילו למסירת נשק מרצון
בתקציב שפורסם מופיעה שורה נפרדת Decommissioning Program – כ-20 מיליון דולר. זו תוכנית לעידוד מסירת נשק ותחמושת מרצון והשמדתם או סילוקם הבטוח.
במקביל, כ-15 מיליון דולר מתוכננים לשימוש לחיסול פיזי ומילוי מנהרות מתחת לאתרים הדרושים לפרויקטים הראשונים של השיקום. זה עדיין לא אומר שניתן לנטרל את כל המתחם התת-קרקעי של חמאס בסכום כזה: התוכנית מתייחסת לאתרים שיידרשו ישירות להשקת הגל הראשון של הבנייה.
בדו”ח של מועצת השלום למועצת הביטחון של האו”ם במאי דובר על כ-350 קילומטרים של מנהרות שיידרשו לנטרל, וכ-70 מיליון טון של הריסות, שחלקן מכילות תחמושת שלא התפוצצה. באותו דו”ח הוערך כי כ-85% מהמבנים והתשתיות של הרצועה נפגעו או נהרסו.
זה גם מסביר את המספר “70% מעזה נהרסה” שמופיע בפרסומים. בלייר עצמו השתמש בהערכה קרובה במהלך המצגת הנוכחית, אך במסמך הרשמי של מועצת השלום לא מופיע נתון כזה. שם משתמשים במדדים אחרים – 35.2 מיליארד דולר נזק פיזי ויותר מ-85% מרשת הכבישים שנפגעה. לכן הפיכת “70%” להערכה סטטיסטית רשמית של כל המסמך תהיה לא נכונה.
כוחות בינלאומיים: תחילה 500, לאחר מכן אלפים
מפקד הכוחות הבינלאומיים לייצוב, הגנרל האמריקאי ג’ספר ג’פרס, הציג תוכנית בת חמישה שלבים לפירוק הנשק.
הקבוצה הראשונית צריכה לכלול כ-500 חיילים ממרוקו וקוסובו. לאחר מכן מתוכנן הצטרפות חיילים מאלבניה, קזחסטן ומדינות נוספות. המבנה הראשוני הרחב יותר, עליו דיווחו מקורות ישראליים בעבר, כולל כ-2,500 חיילים, והמתקן הקבוע באזור רפיח מתוכנן כבר עם אפשרות לאכלס עד 5,000 אנשי ISF.
לגיוס, הכשרה וציוד ISF בתוכנית לשישה חודשים מוקצים כ-140 מיליון דולר, ועוד כ-275 מיליון דולר לתשתית קבועה ברפיח. הבלוק הכולל Peace & Security עולה על 885 מיליון דולר.
הלוגיקה של ג’פרס – תנועה אזור אחר אזור. הנשק והמנהרות מנוטרלים, המבנים הבינלאומיים בודקים את התוצאה, המנהל הפלסטיני החדש נכנס לשטח, לאחר פירוז מאושר צריך להתבצע השלב הבא של נסיגת צה”ל. זהו בדיוק החוליה האחרונה שמעוררת את ההתנגדות העיקרית של ממשלת ישראל הנוכחית.
220 אלף בקשות למשטרה החדשה – ישראל אישרה כ-16 אלף
מועצת השלום מנסה במקביל ליצור משטרה פלסטינית, שאמורה להיות אחראית על הביטחון האזרחי הפנימי במקום חמאס.
לפי הנתונים הישראליים שפורסמו, התקבלו כ-220 אלף בקשות. ישראל בדקה את המועמדים ואישרה באופן ראשוני כ-16 אלף איש, שנחשבו לא קשורים לחמאס. המספר הסופי של המשטרה צפוי להיות ברמה של 10–12 אלף אנשי צוות. מתוכנן לבצע את ההכשרה במצרים.
אבל כאן שוב מופיע אותו מבוי סתום פוליטי. התקשורת מדווחת שישראל עדיין לא מאפשרת לחלק מהמועמדים שכבר נבדקו לעזוב את עזה להכשרה במצרים. בתוכנית לשישה חודשים מוקצים כ-120 מיליון דולר לגיוס והכשרה ראשונית של המשטרה.
כלומר, המשטרה העתידית כבר קיימת בתקציב, יש בסיס מועמדים עצום ובוצעה בדיקה ישראלית. אבל המבנה עצמו עדיין לא מתפקד בצורה שבה הוא אמור להחליף את השלטון המזויין של חמאס.
מי בכלל צריך לנהל את עזה
המנהל האזרחי מתוכנן להעביר ל-National Committee for the Administration of Gaza – NCAG, הוועדה הלאומית לניהול עזה. זו מבנה טכנוקרטי פלסטיני, הפועל במערכת מועצת השלום.
ראש הוועדה עלי שאעת תיאר את המודל העתידי בנוסחה: “שלטון אחד, חוק אחד, נשק אחד”. הוועדה מתכננת לבצע ביקורת על המנהל הקיים, כוח האדם, הכספים, הרכוש והשירותים הממשלתיים, ועוד לפני כניסת NCAG לניהול מתוכננים חמישה כיוונים דחופים: פינוי אשפה, הכנה לחורף, שיקום מים וביוב, פינוי רפואי ודיור זמני.
בלייר במקביל נגע בפרספקטיבה הפוליטית הרחוקה יותר. לדבריו, שאלת המדינה הפלסטינית לא נפתרת כעת, אך האפשרות להתפתחות כזו צריכה להישאר פתוחה בתנאי הבטחת ביטחון ישראל. זו עמדתו של בלייר ושל אדריכלי המנגנון הבינלאומי הנוכחי, ולא עמדת ממשלת ישראל המוסכמת.
4G, תעודת זהות דיגיטלית, Gaza Tech Park – ואפילו Palestinian Airlines
חלק מה-66 נקודות נראות יותר כמו ניסיון לבנות מערכת כלכלית חדשה מאשר סיוע חירום.
התוכנית כוללת שיקום 4G, זיהוי דיגיטלי של התושבים, מערכת בריאות אלקטרונית, תשלומים דיגיטליים, אחסון ענן של נתונים ממשלתיים, למידה אלקטרונית, מענקים לעסקים קטנים, פארק ייצור אזורי ו-Gaza Tech Park. מתוכנן גם יצירת קרן מיוחדת למשיכת השקעות פרטיות.
יש אפילו סעיף של כ-1 מיליון דולר לשמירת הרישיון והמטוס האחרון של Palestinian Airlines, כדי להבטיח טיסות עלייה לרגל למכה.
הרעיון להפוך את עזה לאזור כלכלי פתוח ללא מסים אכן נדון במועצת השלום. הוא נשמע כבר בהצגת המודל הכללי בפברואר: הוצע לצמצם עלויות שחיתות ותיווך, לעבור לתשלומים ומסחר דיגיטליים שקופים. אבל ברשימה הרשמית הנוכחית של 66 תוכניות לשישה חודשים אין פרויקט נפרד של “tax-free Gaza”. לכן זהו עדיין רעיון של מבנה כלכלי עתידי, ולא סעיף מאושר בתקציב הנוכחי.
הזווית האוקראינית: 2.45 מיליארד דולר מראים היטב את ההבדל בין נזק, צורך וכסף ממשי
לאוקראינה אין כאן קשר פוליטי ישיר, והשוואת המלחמות עצמן תהיה לא נכונה. אבל מנגנון השיקום נותן דוגמה די ברורה מדוע אי אפשר לערבב את המספרים “עלות ההרס”, “עלות השיקום”, “הסיוע המובטח” ו”הכסף שהגיע בפועל לפרויקטים”.
לפי ההערכה המשותפת האחרונה של ממשלת אוקראינה, הבנק העולמי, האיחוד האירופי והאו”ם, הצרכים של אוקראינה לשיקום בעשור מוערכים בכמעט 588 מיליארד דולר, בעוד שהנזק הפיזי הישיר בסוף 2025 עמד על כ-195 מיליארד דולר. בנפרד, לפינוי הריסות והסרת חפצים נפיצים נדרשים כמעט 28 מיליארד דולר.
בעזה ההיקף שונה, אבל הלוגיקה הפיננסית דומה: יש הערכת נזק, יש עלות שיקום לעשור, יש סט ראשון של פרויקטים, יש הבטחות תורמים – ויש סכום שונה לחלוטין שזמין בפועל היום.
זו הסיבה שהמשפט “הוקצו 2.45 מיליארד דולר לשיקום עזה” יהיה שגוי.
הסבר לקוראים ישראלים: מי זה מי
מועצת השלום, Board of Peace – מנגנון בינלאומי שנוצר במסגרת תוכנית הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, שקיבל גם מנדט ממועצת הביטחון של האו”ם לניהול מעבר ושיקום עזה. הוא לא מחליף את ממשלת ישראל ולא מהווה יחידה של האו”ם.
NCAG – ועדה טכנוקרטית פלסטינית, שלה מתוכנן להעביר בהדרגה את הניהול האזרחי של עזה. היא אמורה לפעול ללא חמאס ולקבל שליטה על השירותים הממשלתיים, התקציב, מעברי הגבול והמשטרה האזרחית.
ISF – International Stabilization Force, כוחות ייצוב בינלאומיים. תפקידם להבטיח את משטר הביטחון המעבר, להשתתף בפירוז, לתמוך במשטרה החדשה ולהיות בין השטחים שהועברו למנהל החדש לבין הכוחות הישראליים.
פירוז במסמכי המועצה – זה לא רק מסירת רובים. זה כולל נשק של קבוצות חמושות, מחסנים, ייצור רקטות ותחמושת, וכן נטרול תשתית המנהרות.
מה קורה הלאה
כעת קיימת תוכנית מפורטת למדי של מה לבנות, כמה זה עולה בערך ומי צריך לנהל את עזה. אין מנגנון מוסכם אחר שיאפשר לעבור מהתוכנית לבנייה.
אם חמאס מתחיל פירוק נשק שניתן לבדיקה, וישראל ומועצת השלום מסכימים על סדר הפעולות של צה”ל, הכוחות הבינלאומיים ו-NCAG מקבלים אפשרות להתקדם אזור אחר אזור. אז התוכניות ההומניטריות והתשתיות הראשונות יכולות להתחיל ללא המתנה לשחזור המלא של העשור.
אם המחלוקת על הסדר תישאר, 66 הפרויקטים יכולים להמשיך להתקיים זמן רב כקווים תקציביים מוכנים.
וזה אולי התוצאה העיקרית של המצגת ב-23 בספטמבר: בעיית השיקום של עזה כבר לא נעוצה בהיעדר תוכנית. התוכנית הופיעה – עד לכמות האוטובוסים, הבתים הניידים, השוטרים, הפאנלים הסולאריים והשרתים.
אבל היא בנויה סביב תנאי אחד, שקיים כרגע בעיקר על הנייר: עזה לאחר המלחמה צריכה להישאר ללא מבנה מזוין עצמאי של חמאס, והשלטון החדש צריך לקבל מונופול אמיתי על נשק וניהול. כל עוד ישראל, חמאס ומועצת השלום מבינים את סדר ההגעה לנקודה זו בצורה שונה, 2.45 מיליארד דולר נשארים כעלות תוכנית מוכנה, ולא כשחזור שהחל.
….
שמונה הרוגים בלילה: בעוד בניו יורק דיברו על שלום, רוסיה שוב תקפה את אוקראינה בהתקפה מסיבית - 24.09.2026
- Новости Израиля
2.45 מיליארד דולר, 66 פרויקטים ופירוק חמאס מנשקו: מועצת השלום הראתה כיצד היא מתכוונת להתחיל בשיקום עזה - 24.09.2026
- Новости Израиля
“אנחנו רצים והולכים יחד עם ישראל”: באוקראינה יתקיים RUN 7.10 לזכר הנופלים ב-7 באוקטובר - 23.09.2026
- Новости Израиля