במערכת הבחירות הנוכחית בישראל, אוקראינה כמעט ולא נשמעה כנקודה עצמאית במדיניות העתידית. על פי החומרים הפתוחים שלפני הבחירות, שהצליחו לבדוק ב-NAחדשות, יאיר לפיד היה הראשון מבין הפוליטיקאים הגדולים בישראל במערכת הבחירות של 2026, שלא רק הביע תמיכה באוקראינה, אלא גם קישר ישירות את היחס אליה עם מה שהמחנה הפוליטי שלו מתכוון לעשות לאחר החזרה לשלטון.
מחבר: ילנה גונקו
בראיון גדול לפרויקט דוברי הרוסית «אולפן פוליטיקה» (שיצא ב-YouTube ב-16 בספטמבר 2026) הוא ניסח זאת ללא ערפל דיפלומטי:
«אם נחזור לשלטון, נעשה הרבה יותר ממה שעשינו אז».
ב’אז’ לפיד מתכוון לשנת 2022 — תקופת ממשלת נפתלי בנט ולפיד עצמו, כאשר ישראל סייעה לאוקראינה הומניטרית, פתחה בית חולים שדה, העבירה ציוד מגן, אך סירבה לספק לקייב מערכות נשק והגנה אווירית ישראליות. כעת אחד משני המנהיגים של הרשימה המאוחדת ‘ביחד’ אומר לבוחרים שרמת השתתפות כזו כבר אינה מספקת.
ומיד לאחר מכן לפיד מציין סיבה, שלקהל הישראלי אולי חשובה אף יותר מההבטחה להגדיל את הסיוע לאוקראינה.
והניסוח עצמו ראוי לתשומת לב מיוחדת. על פי נאומים פתוחים וחומרים שלפני הבחירות, שהצליחו לבדוק ב-NAחדשות, זהו המקרה הראשון שמצאנו במערכת הבחירות של 2026, כאשר פוליטיקאי ישראלי ברמה כזו — ראש ממשלה לשעבר ומנהיג האופוזיציה הנוכחי — מכנה בפומבי את רוסיה כבת ברית של איראן ומיד קושר זאת לצורך לשנות את היחסים של ישראל עם אוקראינה.
לפיד אומר:
«כעת רוסיה היא בת ברית של איראן. הם פועלים יחד בתחומים צבאיים שונים».
למדיניות הישראלית זהו ניסוח הרבה יותר קשה מהשיחות הרגילות על ‘התקרבות מוסקבה וטהראן’, ‘שיתוף פעולה צבאי’ או ‘שותפות אסטרטגית’. לפיד לא משאיר את הקשר הזה ברמת הטרמינולוגיה הדיפלומטית: בטיעוניו רוסיה מתגלה כבת ברית של מדינה שישראל רואה כאויבת האזורית הראשית שלה.
ואוקראינה כאן מופיעה כבר לא בנפרד מהביטחון הישראלי.
לפיד קושר ישירות את המלחמה הרוסית נגד אוקראינה עם העובדה שמוסקבה וטהראן העמיקו את שיתוף הפעולה בתחום הצבאי בשנים האחרונות. מכך הוא מסיק גם שינוי באינטרס הישראלי עצמו:
«וזה, כמובן, מחזק את הקשר שלנו עם האוקראינים».
מתקבלת מבנה די עקבי. רוסיה משתפת פעולה יותר ויותר עם איראן; איראן מהווה איום ישיר על ישראל; אוקראינה נלחמת ברוסיה ובמקביל צברה טכנולוגיות וניסיון קרבי שיכולים להיות מועילים לישראל עצמה. לכן, לפי ההיגיון של לפיד, היחסים עם אוקראינה מפסיקים להיות רק שאלה של תמיכה במדינה שרוסיה תקפה — הם הופכים לחלק מהחישוב של הביטחון העצמי של ישראל.
ולכן המשפט הבא שלו על אוקראינה כבר נשמע אחרת לגמרי ממה שהיה יכול להישמע ב-2022.
זה כבר שיחה אחרת מזו שישראל ניהלה בחודשים הראשונים לאחר הפלישה הרוסית.
בשנת 2022 אחת הסיבות לזהירות של ירושלים הייתה הנוכחות הצבאית הרוסית בסוריה והצורך לשמור על חופש הפעולה של חיל האוויר הישראלי נגד כוחות איראניים. אז ממשלת בנט-לפיד ניסתה לעזור לאוקראינה ולא להוביל את היחסים עם מוסקבה לעימות גלוי. כעת לפיד עצמו טוען שהשתנתה התפלגות הכוחות, ורוסיה למעשה נמצאת בצד השני של אותה קו אסטרטגי שבו ישראל מתנגדת לאיראן.
והראיון הופך למעניין עוד יותר: לפיד מדבר כבר לא רק על מה שישראל תוכל לתת לאוקראינה, אלא גם על מה שאוקראינה יכולה לתת לישראל היום.
הוא מכנה זאת:
«רחוב עם תנועה דו-כיוונית».
לדברי לפיד, לאוקראינים יש טכנולוגיות והזדמנויות שעניינות את ישראל, בעיקר בתחום המאבק נגד רחפנים. המסקנה הבאה שלו גם היא ישירה ביותר: «המרחב לשיתוף פעולה צבאי התרחב».
ואז הוא חוזר שוב להבטחת הבחירות:
«אם נחזור לשלטון, המדיניות שלנו תהיה נועזת יותר מאשר ב-2022».
לשאלה ישירה של עיתונאים, האם זה כולל גם סיוע צבאי לאוקראינה, לפיד לא הבטיח מערכות נשק ספציפיות, אך השיב:
«אנחנו חייבים לעשות כל מה שאפשר כדי לעזור לאוקראינה».
כאן עובר גבול חשוב. לפיד לא הבטיח לאוקראינה כיפת ברזל, חץ, קלע דוד או כל נשק ישראלי ספציפי אחר. הוא לא ציין מערכת, לא מועדים ולא היקף אפשרי של אספקה. אבל פוליטית הניסוח שלו עדיין רחוק יותר מעמדת הממשלה של 2022: הסיוע לאוקראינה ושיתוף הפעולה הצבאי האפשרי איתה מסומנים לראשונה בקמפיין זה כחלק מהקורס שאחד ממנהיגי הגוש הישראלי הגדול מציע לנהל לאחר הבחירות.
מה השתנה מאז 2022
כדי להבין עד כמה לפיד מתרחק כעת מהקו הקודם, יש לשחזר לא רק את ההצהרות הפוליטיות, אלא גם את התמונה העובדתית של החודשים הראשונים של המלחמה המלאה.
ישראל אכן עזרה לאוקראינה. במרץ 2022 הממשלה אישרה את הקמת בית החולים השדה ‘כוכב מאיר’ במערב המדינה. ההחלטה הרשמית הוצגה על ידי ראש הממשלה נפתלי בנט, שר החוץ יאיר לפיד ושר הבריאות ניצן הורוביץ. להפעלת בית החולים הוקצו כ-21 מיליון שקלים, בפרויקט השתתפו רופאים ישראלים ומומחים ממרכז הרפואי שיבא.
מאוחר יותר דיווח משרד החוץ הישראלי כי כ-7,000 מטופלים עברו דרך ‘כוכב מאיר’. ישראל סיפקה לאוקראינה תרופות, ציוד רפואי, גנרטורים, מערכות טיהור מים וסיוע הומניטרי נוסף.
אבל נשק היה סיפור אחר.
כאן עברה הקו האדום של ממשלת בנט-לפיד. קייב רצתה לקבל אמצעי הגנה אווירית ישראליים והעלתה את הנושא הזה בפומבי מספר פעמים. ירושלים הסכימה לסיוע הומניטרי, ציוד מגן ומאוחר יותר — לסיוע ביצירת מערכת התרעה מוקדמת, אך לא עברה לאספקה ישירה של מערכות לחימה ישראליות.
לכן אי אפשר לצמצם את דברי לפיד הנוכחיים לאמירה הרגילה: «תמיד תמכנו באוקראינה ונמשיך לתמוך». הוא מדבר על בחינה מחדש של היקף המדיניות הקודמת.
והוא חוזר על המחשבה הזו פעמיים. תחילה — «נעשה הרבה יותר», לאחר מכן — «המדיניות שלנו תהיה נועזת יותר».
אלו שני ניסוחים בתשובה אחת. לא פליטת פה מקרית.
למה רוסיה ואיראן כאן מופיעות באותה שורה
במהלך החודשים הראשונים של המלחמה המלאה, הגורם הרוסי לישראל נראה אחרת לגמרי מאשר לרוב מדינות אירופה.
כוחות רוסיים היו בסוריה. ישראל תקפה שם באופן קבוע מטרות הקשורות לנוכחות האיראנית ולהעברת נשק ל’חיזבאללה’. בין ישראל לרוסיה פעל מנגנון למניעת עימות בלתי מכוון של כוחות.
לכן כל הידרדרות חדה ביחסים עם מוסקבה נחשבה בירושלים לא רק כעימות דיפלומטי סביב אוקראינה. זה יכול היה להשפיע על חופש הפעולה של ישראל בגבולות הצפוניים.
בראיון החדש לפיד חוזר גם לטיעון הזה. אבל הוא אומר שהמבנה הקודם למעשה הפסיק להיות כפי שהיה אז. במקביל מופיעה רוסיה כשותפה צבאית של איראן — מדינה שישראל רואה כאחת האיומים העיקריים על ביטחונה.
וזה כבר לא רק נוסחה שלפני הבחירות של לפיד עצמו.
ב-23 ביולי 2025, במהלך ביקורו של שר החוץ הישראלי גדעון סער בקייב, ישראל ואוקראינה הסכימו רשמית להתחיל דיאלוג אסטרטגי על האיום האיראני. משרד החוץ האוקראיני אז הצהיר בנפרד על הפוטנציאל לשיתוף פעולה בין שתי המדינות בטכנולוגיות הגנה ועל הכוונה לחפש פרויקטים משותפים בתעשייה הביטחונית.
כלומר, הקשר אוקראינה — רוסיה — איראן — ביטחון ישראל, שלפיד משתמש בו כעת, כבר לא קיים רק בפובליציסטיקה או בנאומים שלפני הבחירות. ערוץ רשמי נפרד של משא ומתן על האיום האיראני המשותף בין קייב לירושלים כבר נוצר.
לפיד הולך רחוק יותר: מציע להפוך זאת לבסיס לשיתוף פעולה צבאי הדוק יותר.
מה אוקראינה יכולה לתת לישראל
כאן ה’רחוב עם תנועה דו-כיוונית’ שלו הופך לתוכן משמעותי במיוחד.
בחודשים הראשונים של המלחמה השיחה כמעט תמיד נבנתה סביב השאלה: מה ישראל יכולה להעביר לאוקראינה?
כיפת ברזל? מערכות גילוי? טילים מיירטים? ציוד אלקטרוני? טכנולוגיות מודיעין?
לאחר ארבע וחצי שנים הופיעה השאלה ההפוכה.
מה אוקראינה יכולה להעביר לישראל?
לאוקראינה היום יש ניסיון מעשי עצום במלחמה עם רחפנים. לא ניסוי ולא תיאורטי. המתקפות הרוסיות אילצו את ההגנה האוקראינית לשנות באופן כמעט רציף את דרכי הגילוי וההשמדה של רחפנים, להוריד את עלות היירוט, לחבר למערכת אחת מכ”מים, אמצעי לוחמה אלקטרונית, קבוצות ניידות, תעופה, תוכנות ורחפנים מיירטים משלהם.
זה קורה ממש עכשיו. ב-15 בספטמבר 2026 דיווחה רויטרס על ניסוי של אמצעי יירוט רחפנים חדש אוקראיני: לדברי ולדימיר זלנסקי, הפיתוח האוקראיני כבר הצליח להשמיד שאהד, אם כי השיפורים הטכניים עדיין נמשכים. רויטרס גם ציינה שאוקראינה מפתחת באופן פעיל רחפנים מיירטים זולים יותר וכבר מציעה את הניסיון שנצבר למדינות אחרות, כולל מדינות המזרח התיכון.
על כך, לפי התשובה, מדבר לפיד כשהוא מדגיש טכנולוגיות למאבק ברחפנים.
לישראל זה לא ניסיון אקזוטי של מלחמה רחוקה.
איראן ובעלות בריתה הפכו את הרחפנים לחלק קבוע במלחמה במזרח התיכון. ישראל התמודדה גם עם רחפנים בודדים וגם עם מתקפות משולבות מסיביות, שבהן נעשה שימוש ברחפנים במקביל לטילים בליסטיים וטילי שיוט.
במקביל, ההגנה האווירית הישראלית עצמה בנויה בכמה שכבות. כיפת ברזל מיועדת בעיקר לאיומים בטווח קצר יותר; קלע דוד וחץ פותרים משימות אחרות. השימוש המסיבי ברחפנים זולים יוצר כלכלה נפרדת של מלחמה: לא כל מטרה זולה כדאי להפיל בטיל יקר.
והאוקראינים מנסים כבר כמה שנים לפתור את הבעיה הזו בתנאים שבהם מחיר היירוט חשוב לא פחות מהסבירות ליירוט עצמו.
NAחדשות — חדשות ישראל | Nikk.Agency כבר ניתחו את הניסיון האוקראיני נגד רחפנים ולמה הוא עשוי לעניין את ישראל. לכן המשפט של לפיד היום לא נוצר מריק: העניין ההדדי הצבאי-טכנולוגי של שתי המדינות הופך בהדרגה לנושא נפרד ביחסי קייב וירושלים.
האם זה כבר סיוע צבאי?
עיתונאי ‘אולפן פוליטיקה’ לא השאירו כאן מקום לבריחה דיפלומטית ושאלו שאלה ישירה ומדויקת: האם המדיניות החדשה כוללת גם סיוע צבאי?
וקיבלו:
«אנחנו חייבים לעשות כל מה שאפשר כדי לעזור לאוקראינה».
אבל את המשפט הזה אי אפשר להפוך לכותרת ‘לפיד הבטיח נשק לאוקראינה’ — הבטחה כזו לא קיימת בראיון.
הוא משאיר לעצמו מרחב רחב מאוד.
«לעשות כל מה שאפשר» יכול לכלול טכנולוגיות הגנה, פיתוחים משותפים, מערכות גילוי, החלפת ניסיון קרבי, שיתוף פעולה בין חברות, הכשרת מומחים, שיתוף פעולה מודיעיני, ויכול לכלול גם נשק אם יתקבל החלטה מתאימה של הממשלה העתידית.
אבל האחרון — כבר תרחיש אפשרי, ולא התחייבות שנאמרה על ידי לפיד.
אבל חלק אחר של תשובתו נאמר במפורש: «המרחב לשיתוף פעולה צבאי התרחב».
וזה משמעותי. מדובר כבר לא רק במטענים הומניטריים וסולידריות פוליטית.
משרד החוץ האוקראיני כבר ביולי 2025 דיבר לאחר משא ומתן עם ישראל על «פוטנציאל משמעותי בתחום טכנולוגיות ההגנה» ועל פרויקטים משותפים אפשריים.
כעת אחד ממנהיגי הגוש הישראלי הגדול שלפני הבחירות למעשה מעביר את הרעיון הזה למדיניות הממשלתית העתידית שלו.
חלק נוסף של השיחה: לפיד על הטעות האישית שלו לפני הפלישה
מיד לאחר הבלוק האוקראיני ‘אולפן פוליטיקה’ שואל את לפיד שאלה די לא נוחה.
בתחילת פברואר 2022, בהיותו שר החוץ, הוא לא ציפה לעימות מלא בין רוסיה לאוקראינה. כעבור כמה שבועות כוחות רוסיים החלו בפלישה.
לפיד לא הכחיש שטעה.
ההסבר שלו מסתכם בכך שרבים מהפוליטיקאים המערביים ניסו לנתח את פעולות מוסקבה מנקודת מבט של היגיון רציונלי, בעוד שההחלטה על הפלישה המלאה, לדעתו, לא הייתה רציונלית. הוא מקשר את הטעות הזו לניסיון של פוליטיקאים רציונליים לחזות את פעולותיהם של מנהיגים אוטוריטריים מתוך ההבנה שלהם על תועלת ומחיר המלחמה.
קטע זה של הראיון הנוכחי חשוב גם מסיבה נוספת.
לפיד בו זמנית מגן על הזהירות של ישראל ב-2022 — ואומר שב-2026 הוא היה פועל כבר אחרת.
כלומר, הוא לא מתכחש למדיניותו הקודמת בדיעבד. הטיעון שלו אחר: השתנו המלחמה, רוסיה, היחסים של מוסקבה עם איראן ואוקראינה עצמה.
מכאן — «נעשה הרבה יותר».
ומה עם הקהילות היהודיות ברוסיה ובאוקראינה
יש עוד שכבה, שבישראל קל לאבד אם מצמצמים את כל הוויכוח להגנה אווירית ולכוחות הרוסיים בסוריה.
לפיד מדבר על קהילות יהודיות גדולות בשתי המדינות.
לדבריו, ישראל חייבת לקחת בחשבון את מצבם ללא קשר עם מי היא מנהלת דיאלוג פוליטי — עם מוסקבה או קייב. ישראל עבורו היא לא רק מדינת אזרחיה, אלא גם מרכז העולם היהודי, ולכן נושאת באחריות גם ליהודים מחוץ למדינה.
בכך הוא מסביר חלק נוסף מהזהירות של ישראל כלפי רוסיה.
אבל במקביל הוא אומר שיש מצבים שבהם בכל זאת צריך לנקוט עמדה מוסרית. כדוגמה הוא מביא את פברואר 2022, כאשר הציב את ישראל בפומבי לצד אוקראינה, למרות אזהרות על בעיות אפשריות עם מוסקבה וסיכונים ליהודים הרוסים.
כך שהעמדה הנוכחית של לפיד אינה שהגורם הרוסי נעלם לחלוטין.
הוא אומר דבר אחר: האיזון השתנה.
הסבר לקוראים הישראלים: אוקראינה — זה כבר לא רק בקשה לכיפת ברזל
בדיון הישראלי הבקשות האוקראיניות לעיתים קרובות צומצמו למותג אחד מוכר היטב — ‘כיפת ברזל’.
זה מפשט מאוד את התמונה האמיתית.
כיפת ברזל נוצרה בעיקר ליירוט טילים בטווח קצר והיא רק קומה אחת במערכת ההגנה האווירית וההגנה מפני טילים הישראלית הרב-שכבתית. נגד טילים בליסטיים, טילי שיוט, רחפנים שונים וסוגי מטרות אחרים נעשה שימוש באמצעים שונים.
הבעיה האוקראינית הפכה בשנים האחרונות למורכבת עוד יותר.
רוסיה יכולה לשגר במתקפה אחת מספר רב של רחפנים, להשתמש במטרות מדומות, לשנות מסלולים, גבהים ותצורות של מכשירים, ובמקביל להשתמש בטילי שיוט ובליסטיים.
להפיל הכל במיירטים יקרים פשוט בלתי אפשרי.
מכאן החיפושים האוקראיניים לפתרונות זולים יותר: רחפנים מיירטים משלהם, קבוצות ניידות, לוחמה אלקטרונית, אמצעי גילוי חדשים וטקטיקה משתנה כל הזמן. בספטמבר 2026 אוקראינה ממשיכה לבדוק פיתוחים חדשים בדיוק בתחום זה.
לכן לפיד מדבר על תנועה דו-כיוונית.
ב-2022 אוקראינה בעיקר שאלה: מה ישראל יכולה לתת לנו?
ב-2026 מופיעה השאלה השנייה: מה מהניסיון האוקראיני יועיל לישראל?
לקורא הישראלי זה, אולי, הוא השינוי המרכזי בכל קטע הראיון האוקראיני.
לא צדקה. לא מחווה של סולידריות.
חפיפה של איומים מסוימים ואינטרס צבאי הדדי.
מה עוד היה בראיון הגדול — בתמצית
אוקראינה תופסת רק חלק אחד מהשיחה של יאיר לפיד עם ‘אולפן פוליטיקה’. אנו במכוון לא מסכמים את שאר התשובות בפירוט — עדיף לקרוא אותן במלואן במקור.
לפיד דיבר על האירועים לפני 7 באוקטובר 2023 וטען שקיבל מידע על עליית האיום. הוא הצהיר שאם היה אז בשלטון, היה מחזק את הגבול הדרומי ובמידת הצורך מזמן את המילואים. זו עמדתו של לפיד והערכתו לגבי אילו החלטות היה צריך לקבל, ולא מסקנה שקבענו לגבי סיבות האסון של 7 באוקטובר.
הוא מסביר בפירוט את הברית עם נפתלי בנט ואת ההיגיון של הרשימה המאוחדת. לפי גרסת לפיד, ברית המרכז הפוליטי והימין הליברלי יכולה להפוך למודל ניהול יציב יותר מאשר חלוקת המחנות הקודמת. זו תפיסתו הפוליטית ואחת מהנושאים המרכזיים של הקמפיין הנוכחי.
שיחה נפרדת נוגעת לאלקטורט דוברי הרוסית. לאחר השאלה מדוע בעשרת המקומות הראשונים ברשימת ‘ביחד’ אין מועמד דובר רוסית, לפיד למעשה מציע לקהל זה לראות בו את נציגם. מכאן נלקחה לכותרת הראיון המקורי המשפט “אני — המועמד שלכם”. באותה תשובה הוא מזכיר את עמדתו בתמיכה באוקראינה לאחר תחילת הפלישה המלאה.
לפיד מדבר גם על בעיות העולים החדשים: יוקר המחיה, חינוך, הטרדת בני נוער דוברי רוסית והבירוקרטיה בהכרה בתארים זרים. כדוגמה אופיינית הוא מביא אדם שקיבל השכלה רפואית בקייב ונאלץ להמתין לרישיון ישראלי מספר שנים.
בנושא הפלסטיני לפיד אומר שלאחר 7 באוקטובר הוא לא רואה אפשרות למימוש מודל שתי המדינות בעתיד הנראה לעין, אף על פי שהוא שומר על רעיון ההפרדה העתידית של ישראל מהפלסטינים. זו עמדתו הפוליטית הנוכחית, השונה באופן ניכר מבחינת זמנים ומסקנות מעשיות ממה שאמר בעצרת האו”ם ב-2022.
נושא גיוס החרדים נדון בנפרד. לפיד מציע להפסיק את התמיכה הממשלתית למי שלא משרת, וכן למוסדות חינוך שלא מלמדים מקצועות ליבה. שוב מדובר בתוכנית המחנה הפוליטי שלו, ולא בנורמה הקיימת כיום.
עדיף לקרוא את הראיון במלואו
לחדשות שלנו בשיחה זו היה עלילה אוקראינית נפרדת, ולכן ניתחנו אותה בפירוט.
אבל הראיון עצמו רחב בהרבה.
יש שם דברים שלא ניתן לסכם כראוי בשני פסקאות: הגרסה האישית של לפיד לאירועים לפני 7 באוקטובר, היחסים עם נתניהו, הסבר הברית עם בנט, מבנה הרשימה המאוחדת, שיחה על ישראלים דוברי רוסית ועולים חדשים, חרדים, השאלה הפלסטינית ומה ישראל לפיד מציע לבנות לאחר הבחירות.
לכן כדאי לקרוא את השיחה במלואה ישירות אצל עמיתינו באתר ‘אולפן פוליטיקה’: ‘אני — המועמד שלכם’: ראיון גדול עם יאיר לפיד.
ואם נשאיר כמעט את כל הראיון רק עם החלק האוקראיני, מתקבל סט הצהרות די קונקרטי.
לפיד אומר לבוחר הישראלי שהמדיניות של 2022 אינה מספיקה למצב של 2026.
רוסיה, לפי ניסוחו, הפכה לבעלת ברית של איראן. אוקראינה צברה טכנולוגיות למאבק ברחפנים שמעניינות את ישראל. שיתוף הפעולה הצבאי בין קייב לירושלים יכול להיות רחב יותר מאשר בעבר. ואם המחנה הפוליטי שלו יחזור לשלטון, ישראל, מבטיח לפיד, תעשה עבור אוקראינה ‘הרבה יותר’, והמדיניות עצמה תהיה ‘נועזת יותר מאשר ב-2022’.
מה בדיוק יעמוד מאחורי המילים הללו — טכנולוגיות משותפות, חילופי ניסיון, פרויקטים הגנתיים או כבר אספקת נשק ישירה — לפיד עדיין לא מגדיר.
אבל לראשונה בקמפיין הבחירות הזה, שאלת היחסים עם אוקראינה נשמעה לא כהיזכרות במלחמה שהחלה לפני ארבע שנים, ולא כהערה חיצונית שגרתית.
היא נשמעה כחלק מהצעה על מה תהיה מדיניות ישראל לאחר הבחירות.
….
עשרה סוגי נשק וחמש מבנים: זלנסקי חשף במה אוקראינה תקפה את מוסקבה והסביבה - 20.09.2026
- Новости Израиля
יאיר לפיד על אוקראינה: “רוסיה – בעלת ברית של איראן” ו”אם נחזור לשלטון, נעשה הרבה יותר ממה שעשינו אז” - 20.09.2026
- Новости Израиля
“סנקציות גיהנום” נגד רוסיה: מה משנה עבור ישראל והמסחר עם מוסקבה החוק החדש, שטראמפ חתם עליו ב-18 בספטמבר 2026 - 19.09.2026
- Новости Израиля