הרב הראשי של אוקראינה משה ראובן אסמן הודיע ב-9 בספטמבר 2026, שהוא ממשיך לעבוד למען החזרת שבויי המלחמה האוקראינים ומנסה להשתמש בקשריו בוושינגטון, ישראל ובעולם היהודי לשם כך. לפני מספר שבועות הוא נפגש בבית הכנסת המרכזי של אוקראינה בקייב עם נציגי הארגון הציבורי “ויאצקי ויזוויל”, שהוקם על ידי משפחות שבויים ונעדרים ממגיני מריופול ו”אזובסטל”.
מחבר: אלכסנדר חמלניצקי
כרגע אסמן נמצא בארה”ב. ובהודעתו יש פרט חשוב שקל לאבד בין המילים על תפילות ותמיכה במשפחות: הוא מדבר על ניסיון להעלות את נושא השבויים למקום שבו יש אנשים שיכולים להשפיע על החלטות. לא רק לספר שוב על השבי, אלא לחבר לסיפור הזה קשרים פוליטיים, ציבוריים ויהודיים מחוץ לאוקראינה.
הרב עצמו מנסח הכל בצורה פשוטה יותר: מאחורי כל שבוי יש משפחה שמחכה חודשים, ויש כאלה שמחכים מאז 2022. רבים מהחיילים האוקראינים חזרו במהלך הזמן הזה כתוצאה מהחלפות. אבל מאות ממגיני מריופול נשארים בבתי כלא ומושבות רוסיות כבר שנה רביעית.
וכאן הסיפור מפסיק להיות רק עוד מפגש של רב עם ארגון ציבורי.
“ויאצקי ויזוויל”: משפחות שעברו מהפגנות לוושינגטון ולז’נבה
הארגון הציבורי “ויאצקי ויזוויל” הוקם על ידי קרובי משפחה של חיילים אוקראינים שנפלו בשבי או נעדרו לאחר הקרבות על מריופול. הארגון עובד עם משפחות מגיני העיר, יחידת 3057 והבריגדה “אזוב”, עוסק בחיפוש מידע על אנשים, ליווי משפטי, סנגור בינלאומי ותמיכה בחוזרים מהשבי.
במהלך ארבע השנים האחרונות עבודתם השתנתה מאוד. בתחילה המשפחות נאלצו במובן המילולי להיאבק כדי שיגידו להן לפחות היכן נמצאים בעליהן, בניהן ובנותיהן. לאחר מכן הופיעו פניות, פעולות ציבוריות, עבודה עם המטה האוקראיני לתיאום. כעת הקמפיין הזה הולך ויוצא לרמה בינלאומית.
ביוני 2026 נציגי “ויאצקי ויזוויל” עבדו בכמה פלטפורמות כאלה. בהאג השתתפה ראש הארגון, נטליה יפיפנובה, באירוע של הוועדה הבינלאומית לנעדרים – ICMP. כמעט במקביל השתתפה נטליה קרבצובה, אם של לוחם “אזוב” שנמצא בשבי, בשיחה עם הנהלת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום בז’נבה.
וב-25 באוגוסט הופיעה כבר הקו האמריקאי: נציגת הארגון השתתפה בפגישה עם הסנאטור האמריקאי ריצ’רד בלומנטל. דיברו על החזרת שבויי המלחמה האוקראינים, תנאי החזקתם ועל הצורך להגביר את הלחץ על רוסיה.
כלומר, וושינגטון הופיעה בסיפור הזה עוד לפני ההצהרה הנוכחית של משה אסמן. הוא לא מתחיל את הקמפיין מאפס. הוא מוסיף לדלתות הקיימות כבר את הדלתות שלו, שהוא יכול לנסות לפתוח.
לכן נאנווסטי – חדשות ישראל | Nikk.Agency רואה בהצהרה הנוכחית לא כמחווה דתית של תמיכה. כאן נוצרת שרשרת ברורה: משפחות השבויים – מבנים אוקראיניים – ארגונים בינלאומיים – פוליטיקאים אמריקאים – קשרים של אסמן בארה”ב, ישראל ובקרב ארגונים יהודיים.
700 במאי ויותר מ-600 באוגוסט – אלה לא גרסאות שונות של הסיפור
עם המספרים של השבויים כאן צריך להיות זהירים במיוחד. ב-19 במאי 2026 במסיבת עיתונאים “שבויי מלחמה סמליים: איך להחזיר את לוחמי הבריגדה ‘אזוב’ מהשבי הרוסי” דיברו נציגי “ויאצקי ויזוויל” על יותר מ-700 חיילים של היחידה, שנמצאים עדיין בשבי הרוסי.
אבל לאחר מכן ההחלפות נמשכו. וב-19 באוגוסט דיווח מפקד הקורפוס הראשון של המשמר הלאומי “אזוב” דניס פרוקופנקו כבר על יותר מ-600 לוחמי ‘אזוב’ שנשארים בשבי.
זהו הבהרה חשובה. אי אפשר לקחת את 700 של מאי ולהציג אותם כמספר של היום, אבל אי אפשר גם להעמיד פנים שהבעיה הצטמצמה בפתאומיות. גם לאחר ההחלפות הבאות מדובר עדיין במאות אנשים.
במיוחד מראה את עצמו ההחלפה עצמה ב-19 באוגוסט. אז חזרו לאוקראינה 103 חיילים, אך לדברי פרוקופנקו, לא היה ביניהם אף לוחם ‘אזוב’ ובכלל אף חייל של המשמר הלאומי שהגן על מריופול.
פרוקופנקו אמר לאחר מכן דבר לא נעים: האסטרטגיה הקיימת להחזרת קטגוריה זו של שבויים ממצה את עצמה ואוקראינה צריכה לחפש גישות אחרות.
לאחר מספר שבועות מדבר אסמן כמעט על גישה נוספת כזו – להשתמש באנשים ובקשרים מחוץ למעגל המשא ומתן הרגיל.
למה כל כך קשה להחזיר את מגיני ‘אזובסטל’
לקורא הישראלי כאן נדרשת הבהרה קטנה. באביב 2022 החזיק הגרניזון האוקראיני במשך מספר חודשים את מריופול הנצורה, והמרכז האחרון של ההתנגדות היה מפעל המתכת ‘אזובסטל’. במתקניו התת-קרקעיים היו חיילים ואזרחים. במאי הפסיקו מגיני המפעל את ההתנגדות לפי פקודת הפיקוד האוקראיני ויצאו לשבי.
ביניהם היו חיילים מיחידות שונות, אך ‘אזוב’ עבור התעמולה הרוסית היה מזמן בעל משמעות נפרדת. שם זה שימש במשך שנים כאחד האלמנטים המרכזיים של הקונסטרוקציה הרוסית על הצורך כביכול ב’דנאזיפיקציה’ של אוקראינה. לכן הפכו האזובצים עבור מוסקבה לא רק לחלק מהקרן הכללית של שבויי המלחמה.
במאי קראו להם קרובי המשפחה ‘שבויי מלחמה סמליים’.
רוסיה סיבכה עוד יותר את מנגנון ההחזרה, כשהחלה לנהל תהליכים פליליים משלה נגד השבויים האוקראינים. מאות לוחמים קיבלו ברוסיה ‘פסקי דין’ שונים. כתוצאה מכך, אדם שנפל בשבי כקומבאטנט מבחינת המשפט ההומניטרי הבינלאומי, הופך בתוך המערכת הרוסית גם לנאשם בתיק פלילי.
זה כבר לא רק שאלה של ‘מי נכלל ברשימה הבאה’. מוסקבה מקבלת כלי נוסף להחזקת אנשים וללחץ במשא ומתן.
אולנובקה – הסיבה לכך שמשפחות לא מאמינות בהבטחות בלבד
יש עוד את אולנובקה.
לאחר היציאה מ’אזובסטל’ חלק מהשבויים הוחזקו במושבה בשטח הכבוש של מחוז דונצק. בלילה של 29 ביולי 2022 אירע פיצוץ באחד המבנים, שגרם למותם של עשרות שבויי מלחמה אוקראינים.
רוסיה ואוקראינה הציגו גרסאות מנוגדות של האירוע. הצד האוקראיני רואה בכך רצח מכוון של שבויים ופשע מלחמה.
אבל לעובדה אחרת יש חשיבות מיוחדת לסיפור הנוכחי. במאי 2026 הודיע נציג המטה האוקראיני לתיאום, בוגדן אוכרימנקו, כי חלק מהחיילים שהיו באולנובקה תוכננו להחליף תוך מספר ימים. ואז אירע הפיצוץ.
לכן עבור קרובי המשפחה המילים ‘מחכים להחלפה הבאה’ נשמעות אחרת לגמרי מאשר עבור צופה חיצוני. כבר היה להם ניסיון שבו בין הציפייה לחזרה לבין הקטסטרופה עברו מספר ימים.
ישראל הופיעה בסיפור ‘אזובסטל’ כבר במאי 2022
הקשר של הפנייה הנוכחית של אסמן עם ישראל לא נוצר היום.
כבר ב-16 במאי 2022 חייל יהודי מ’אזוב’, שהיה במפעל הנצור, הקליט פנייה לראש הממשלה דאז נפתלי בנט, לכנסת ולחברה הישראלית. הוא ביקש מישראל לעזור להציל את האנשים ב’אזובסטל’ והזכיר במיוחד שבין המגינים הנצורים יש יהודים.
נאנווסטי שחזרו לאחרונה את הפנייה הזו במלואה במאמר “אנחנו מבקשים מכם הצלה”: קריאת לוחם יהודי מ’אזוב’ לממשלת ישראל.
אז ישראל לא הפכה למתווך נפרד בגורל הגרניזון. אבל הפנייה עצמה חשובה עכשיו, ארבע שנים לאחר מכן: החיילים האוקראינים ניסו להגיע לחברה הישראלית עוד לפני היציאה משטח המפעל, והיום חלק מהאנשים האלה עדיין מחכים לחזרה.
לכן המילים הנוכחיות של אסמן על שימוש בקשרים דווקא בישראל נשמעות כאן לא במקרה.
מה באמת יש לאסמן, חוץ מתואר רם
להפוך את משה אסמן לאדם שיכול מחר בעצמו להסכים על החלפה, כמובן, יהיה לא נכון. אין לו מנדט מדיני לא של אוקראינה, לא של ישראל ולא של ארה”ב. הוא לא קובע את רשימות ההחלפה.
אבל גם להתייחס לדבריו כהצהרה ריקה לא כדאי.
בשנים האחרונות אסמן השתמש בקביעות בקשריו האישיים בצומת של אוקראינה, ישראל, ארה”ב ומבנים יהודיים בינלאומיים. בפברואר 2026 הוא כבר עבד בוושינגטון במהלך שבוע אוקראינה, השתתף בארוחות בוקר תפילתיות, אירועים ליד הקפיטול ופגישות עם דמויות פוליטיות ודתיות אמריקאיות.
ביוני הוא נפגש עם נציג מחלקת המדינה של ארה”ב ודיבר על מצב הקהילות הדתיות במהלך המלחמה.
יש גם כיוון ישראלי. ביולי היה אסמן בישראל ונפגש עם נתן שרנסקי – אסיר פוליטי סובייטי לשעבר, שר ישראלי ואחד מהפעילים הבולטים ביותר בעולם היהודי. נאנווסטי סיפרו בפירוט על פגישת משה אסמן עם נתן שרנסקי בישראל.
זה לא אומר ששרנסקי עוסק כעת בנושא האזובצים. אין מידע כזה. אבל הדוגמה מראה איזה מעגל קשרים מדובר, כשאסמן מדבר על ישראל והעולם היהודי.
לאסמן כבר יש ניסיון כזה של סנגור בינלאומי
יש עוד דוגמה מועילה.
בפברואר השתתף אסמן בכנס הצדק הבינלאומי בקייב, שבו אחד הנושאים המרכזיים היה החזרת ילדים אוקראינים שהוצאו על ידי רוסיה. אז הוא אמר שלא מספיק רק אמפתיה בינלאומית ויש צורך בפעולות קונקרטיות.
על עבודה זו כתבו נאנווסטי במאמר “לעולם לא מספיק אמפתיה – צריך לפעול”: משה אסמן בכנס הצדק.
המנגנון כאן דומה. הרב לא יכול בעצמו להחזיר ילד או חייל דרך הגבול. המשאב שלו הוא אחר: להביא את הנושא לאנשים שיכולים לעשות את הצעד הבא – להעלות את השאלה לרמה פוליטית, להבטיח פגישה, לחבר ארגון, לדבר עם פקידים, ליצור לחץ ציבורי נוסף.
לפעמים שרשראות כאלה מסתיימות בכלום. לפעמים בלעדיהן שום דבר לא מתחיל.
למה ערוץ ישראלי יכול להיות חשוב
כאן הייתי מחלק לשני דברים.
הראשון – ישראל הרשמית. נכון ל-10 בספטמבר אין בסיסים ציבוריים לטעון שממשלת ישראל החלה בתיווך נפרד לשחרור לוחמי ‘אזוב’, שמשרד החוץ הישראלי קיבל מנדט חדש או שאסמן מנהל משא ומתן עם רוסיה בשם המדינה.
את זה אנחנו לא יודעים ולא ניתן לכתוב את זה.
השני – ישראל והעולם היהודי כרשת של אנשים וארגונים. כאן המרחב רחב יותר: פוליטיקאים בעבר ובהווה, רבנים, פעילי זכויות אדם, ארגונים ציבוריים, מבנים יהודיים גדולים בארה”ב, אנשים עם גישה לקונגרס ולממשל.
לאסמן יש קשרים כאלה באמת. ועליהם הוא מדבר עכשיו.
לצערנו, עבור החברה הישראלית הנושא של שבי לא דורש הסבר ארוך. ישראל מכירה את המחיר של שנים של המתנה, משא ומתן דרך מתווכים, רשימות, חוסר מידע והמצב שבו גורלו של אדם ספציפי הופך לאלמנט של פוליטיקה גדולה.
לא ניתן להשוות מכנית בין המקרים האוקראיני והישראלי. המלחמות שונות, הצדדים שונים, המנגנונים המשא ומתן שונים גם הם. אבל משפחה שלא יודעת כבר ארבע שנים מתי האדם שלה יחזור הביתה, מובנת ללא תרגום.
לא ‘הרב ישחרר את השבויים’, אלא חיפוש אחר ערוץ נוסף שעובד
בסיפור הזה קל מאוד לכתוב כותרת יפה אך לא נכונה: ‘הרב הראשי של אוקראינה חיבר את ישראל לשחרור האזובצים’.
לא. עדיין לא חיבר.
הוא הצהיר שהוא משתמש בקשריו בישראל, בוושינגטון ובעולם היהודי כדי שהנושא של השבויים האוקראינים יישמע חזק יותר בקרב אנשים שיכולים להשפיע על החלטות. זה כבר משמעותי, אבל זו עדיין ניסוח אחר.
הגבול בין שני הדברים האלה הוא החשוב ביותר היום.
משפחות מגיני מריופול מנסות כבר ארבע שנים מנגנונים שונים. הצלב האדום הבינלאומי, מבני האו”ם, המטה האוקראיני לתיאום, משא ומתן על החלפות, קמפיינים ציבוריים, האג, ז’נבה, פגישות עם פוליטיקאים אמריקאים. במקום אחד זה נותן תוצאה, במקום אחר הדלת נשארת סגורה.
עכשיו הופיעה עוד דלת.
אסמן עצמו כתב שיעשה כל שביכולתו עד שהאנשים יחזרו. לבדוק את תוצאת העבודה הזו ניתן יהיה לא לפי מספר הפגישות, התמונות או ההצהרות הרמות. הקריטריון כאן אחד וקשה למדי – כמה משפחות בפעם הבאה באמת יחכו לשובם.
בינתיים הנקודה הידועה האחרונה נשארת כבדה: לאחר ההחלפה ב-19 באוגוסט יותר מ-600 לוחמי ‘אזוב’ עדיין נשארו בשבי הרוסי.
ורבים מהם נמצאים שם מאז 2022.
….
דור הטיקטוק חוזר לאופליין: למה הצעירים שוב הולכים לקולנוע, להופעות ולמפגשים חיים - 10.09.2026
- Новости Израиля
למאבק למען השבויים האוקראינים משה אסמן מחבר את וושינגטון, ישראל והעולם היהודי: מאות לוחמי ‘אזוב’ מחכים לחזרה מאז 2022 - 10.09.2026
- Новости Израиля
יהודים מאוקראינה: תולדות ה”קורן היהודי” בצבא גליציה האוקראיני של 1919 - 09.09.2026
- Новости Израиля